בית פוריכ, חווארה, יום ד' 1.10.08, בוקר
חווארה:
בתחילה מגרש החנייה היה ריק. היוצאים והבאים בודדים. זה לא הפריע לחיילת לנסות את מיתרי הקול שלה ב"תעל" ו"יאלה יאלה" קולניים.מזל שנטי היתה שם כדי לשאול אותה איך היא היתה מרגישה אם ככה היו צועקים עליה. החיילת לא ידעה שהיא צועקת. היא עושה להם טובה בזה שהיא קצת מרימה את הקול, אחרת לא ישמעו אותה.אחר כך היא קראה להם יותר בעדינות ולא שכחה להוסיף בבקשה, ומיד הסתכלה במבט ניצחון בנטי המחנכת כאומרת: את רואה, אני לומדת יפה.
איזה בחור פלשתיני לא הבין איזה חייל. סתם אי הבנה, הוא לא עמד במקום הנכון, או לא הרים את הרגל הנכונה, האיזה חייל קפץ אליו פתאום עם נשק שלוף והראה לו מה זה לא להבין מה שאומרים לו. האיזה פלשתיני, מופתע מעוצמת התגובה, הרים את הידיים ואמר "בסדר, בסדר".
החיילים ששומרים על כניסת הרכבים לשכם לא מדברים איתנו, אסור להם. לכן רק מההתנהגות שלהם, אנחנו מבינות שיכולים להיכנס לשכם ערבים ישראלים עם תעודות זהות כחולות וכן מכוניות פלשתיניות גם אם אין להן אישור. אבל היה פה קוץ. ספרתי מעל ארבעים מכוניות שנכנסו והחייל אמר, נכון שיש הוראה להכניס את כל הרכבים לשכם, אבל אין הוראה להוציא אותם. אז תדע לך שאם אתה ניכנס, אתה לא יכול לצאת. כל הנהגים, בלי יוצא מן הכלל, שמעו את ההסבר המפחיד, ונכנסו. האם הם יודעים שאי אפשר להשאיר מאות מכוניות, רובן עם מספרים צהובים בתוככי שכם ולא להרשות להן לצאת?
אותם חיילים היו מן הזן המחנך. הפלשתינים יודעים שבהגיעם למחסום, הם אמורים לעצור כעשרים מטר ממנו, על קו קיים, או על קו דמיוני, לקבל אישור בצורת ניע יד או אצבע, ואז להתקרב לחייל. הערבים הישראלים שבכל זאת חיים באיזה דמוקרטיה, היגיעו ישר אל החייל בלי לחכות ליד שום קו."אין לך נימוסים"? תוהה החייל. "אתה לא יכול לחכות עד שאקרא לך? עכשיו תחזור רוורס ותחכה שאסמן לך להתקרב" בלי ברירה חוזר הערבי ישראלי אחורה, מחכה לסימן. החייל מסמן והוא מתקרב שוב. "תגיד משעמם לך?" שואל הערבי ישראלי את החייל ולא שם לב שהוא נמצא בטריטוריה של פלנטה אחרת מזו שהוא מכיר. "אתה לא רוצה לראות אותי כשמשעמם לי" עונה החייל שלא מבין איך ערבי נתון לחסדיו מעז לדבר ככה.
התפקיד של הלא משועמם הוא גם להבריח מהיציאה של המחסום את אלה מחכים לקרובי משפחה שנתקעו בדרך למכונת השיקוף או המגנומטר שלא מפסיק לצלצל עד שהם מסירים גם את הסיכה שמחזיקה את העניבה. אלה מחכים לקרובי המשפחה והחייל צועק להם להתרחק לכיוון חניית המכוניות שלא יחסמו לו את המחסום. בחור צעיר שהתרגז שהוא לא יכול לחכות שם הרים את היד ונופף אותה מעבר לגדר לחייל בתנועה של "למה מה קרה"? החייל שלא הבין איך כולם מתחצפים היום צעק בתדהמה, : למי עשית ככה עם היד? ואם לא היתה גדר חוצצת ביניהם ועיניים שלנו, הוא בטח היה מוציא עליו את כל העצבים שלו.
בתור ההומניטארי עברו הרבה מאוד נשים זקנים וטף במהירות.
בית פוריק:
היה שקט. לדברי הפלשתינים החיילים אדיבים ולא עושים בלגן.