בית איבא, יום ד' 26.11.08, בוקר
. והחיילים נעימים, חמודים. אין צעקות, אין אירגע לווארא. מי שמתבקש לרוקן את התיק על השולחן שאילתרו במיוחד בשביל זה עושה את זה בלי להתמרמר. מי שנדרש להסיר נעליים , נועל אותן בחזרה בנחת. אף אחד לא דוחק בו להתקדם ולעזוב את המחסום בעוד החנות של המכנסיים פתוחה. אחלה יום, יום יפה.בגלל הנינוחות והאין דחיפות והאין צעקות מרשה לעצמו חייל צעיר, מתוק, להתקרב אלינו עם מלוא המדים והשכפץ והנשק המשתלשל ולשאול: תגידו, משלמים לכן שאתן באות לכאן. כאילו, מה הקטע, למה אתן פה. איזה יופי, שמחנו. הוא רוצה לדעת, ואנחנו פה בשביל להסביר לו. מה יותר טוב מזה? אז קודם הרגענו אותו שלא ירוץ לגייס גם את אמא שלו. לא, לא משלמים לנו. ואז סיפרנו לו שאנחנו באות למחסומים כחלק ממחאה נגד הכיבוש. איזה כיבוש? תמה המתוק? על מה אתן מדברות? אנחנו מדברות על מלחמת ששת הימים, 67, אתה יודע, היתה מלחמה, כבשנו. זה נורא הצחיק אותו. מה כבשנו? ממי כבשנו? זה לא היה שלהם, לא היתה להם מדינה. כבשנו מהירדנים המשכנו להרביץ הסטוריה. אז זה של הירדנים. הוא ענה. לא שלהם. אז מה את אומרת שכבשנו מהם? ובכלל, אם ככה, אז גם האמריקאים צריכים לעזוב ולהשאיר את המדינה לאידיאנים.ראינו שבהיסטורה נכשלנו ודיברנו על הסבל שנגרם מהאוכלוסיה האזרחית בגלל המחסומים ומדיניות האישורים והחסמים.
העיניים שלו נפתחו קצת יותר. איזה סבל? את רואה פה סבל? כל מי שרוצה, הולך לאן שהוא רוצה. הנה תראי איך הם ציק צק עוברים במחסום. אף אחד לא מעכב אותם. אף אחד לא מפריע להם.
לא מפריעה לך ההשפלה שמשפילים אותם? תסיר את החגורה, תרוקן את התיק, תסתובב. ובקניון לא בודקים לי את התיק? זרק הבחור את ההשוואה הבלתי נמנעת. אתן סתם, סתם באות ומדמיינות פה דברים. תראו איזה שקט, איזה סבבה.
היינו על סף דמעות.
וכל מי שרוצה לעבור עובר? אין הגבלה? לא עוצרים אף אחד? מי שבמקרה בא בלי תעודת זהות גם עובר? הקשינו.
מה את רוצה, אנרכיה? בטח שמי שאין לו תעודת זהות לא עובר. יש פה סדר, מי שמורשה לעבור , עובר, מי שלא מורשה לא עובר. מי שהשב"כ צריך אותו אנחנו עוצרים עד שהשב"כ בא. מה את רוצה? שיעבור פה גם מי שלא מורשה? אין חוק? כל אחד יעשה מה שהוא רוצה? אז מה יצא מזה, רק בלגן. אני פה עומד רק בשבילם, שהכל יתקתק כמו שצריך.
ובמילים האלה הוא הלך להמשיך לתקתק להם את החיים כמו שצריך.