חווארה, יום ג' 3.3.09, אחה"צ

 חווארה   13:40 – 16:00
משאית עמוסה במזרונים מעוכבת במחסום הרכבים. הנהג מספר לנו שהוא נוסע כל יום דרך מחסום עוורטא. לפני כמה ימים הוא ראה רכב עם לוחית פלסטינית פונה ימינה מהמחסום לכיוון חווארה על כביש האפרטהייד שאסור לפלסטינים. הוא שאל את החיילים במחסום אם גם הוא יכול לנסוע דרך כביש זה והם ענו לו שכן. מאז זה כמה ימים שכל יום הוא שואל וכל יום הוא מקבל אישור לנסוע על קטע כביש זה. מדובר בנסיעה של שלוש דקות שחוסכת לו עשרים דקות נסיעה בכביש העוקף המשובש שעובר דרך הכפר עוורטא. היום עצרו אותו החיילים במחסום חווארה ומעכבים אותו מכיוון שנסע על הכביש האסור. מפקד המחסום הודיע לו שהוא מעוכב לשלוש שעות. הנהג אומר לנו שאילולי היה מקבל מחיילי המחסום בעוורטא את האישור לנסוע הוא בחיים לא היה נוסע על הכביש הזה, ומסתכן באיבוד של שלוש שעות עבודה כדי לחסוך דקות ספורות של נסיעה.
מפקד המחסום ד. לא מאמין לו, וגם בטוח שגם אם הוא צודק, ואכן החיילים בעוורטא אישרו לו לנסוע על הכביש, הוא עדיין עבר על החוק וצריך להיענש. לא משנה לו שאין כזה חוק, שהחוק אינו חוקי ושאין שום שלט שמורה על האיסור. הכל לא משנה. יותר מזה חמורה בעיניו ההתערבות שלנו. "עצם העובדה שהוא רואה שיהודי יוצא כנגד יהודי" הוא אומר לנו, "זה כבר בעיה, כי הוא יגיד לכל החברים שלו שלא צריך להישמע לחיילים כי תבוא מישהי ותדבר לטובתו". כאילו זו העליונות הטבעית של היהודים על הערבים שגורמת להם לציית לחיילים ולא הרובים המכוונים אליהם.
מאוחר יותר מפקד המחסום גם אומר לנו שהוא דיבר עם החיילים בעוורטא ושהם מכחישים שהם אישרו לנהג לנסוע על הכביש האסור. הוא אומר שהוא מאמין לחיילים ולא לנהג הפלסטיני כי החיילים הם אחים שלו "יש לנו אותו הדם". לבסוף הוא שוחרר לדרכו אחרי שעתיים של עיכוב.
התור של הנשים, הילדים והגברים המבוגרים מתקדם מהר, לעומתם, גברים צעירים (מתחת לגיל 45) מחכים במחסום למעלה משעה. מידיי פעם מנסה גבר מתחת לגיל 45 את מזלו בתור המהיר והמ"צדיקית בעמדת הבידוק מסלקת אותם ביד רמה לחזור ולחכות בתור של הגברים הצעירים. אחד מאותם גברים בבירור חולה ומתקשה לעמוד בתור. זה לא מעניין את החיילת, "שישען על המעקה אם קשה לו" אומרת החיילת הרחומה.
במחסום הולכי הרגל יש שני מעוכבים בצינוק ואין אנו יכולות להגיע ולדבר איתם. תוך דקות ספורות מצטרף אליהם מעוכב שלישי. מעוכב רביעי מצטרף לנמצאים בצינוק אחרי שהתעודה שאיתה ניסה לעבור מתבררת כמזויפת. מסתבר ששניים מהמעוכבים הם נהגי מוניות שהתקרבו יותר מידיי לשביל היוצאים מהמחסום כדי לנסות לתפוס נוסעים. הם עברו איזה קו דמיוני, שנמצא רק בראשם של החיילים, שמגדיר את המרחק הנכון של נהגי המוניות למחסום. הנהגים האלה יעוכבו במשך שלוש שעות ולא יעזור בית דין. המעוכב השלישי הוא נהג של טרנזיט שעבר עם רכבו ביציאה מהעיר ובבדיקת הרכב הוא כינה את החיילת שבדקה אותו "כושית". מפקד המחסום מאוד שמח ספר לנו על המקרה הזה ולהוכיח לנו עד כמה "האנשים האלה שאתן מגנות עליהן" הם בעצם "גזענים חלאות אדם". הוא כנראה לא מבין את ההבדל בין גזענות כסטייה אישית לבין מערכת השלטון הגזענית שהוא פועל בשירותה בחדווה.
החיילים היו בעיקר עסוקים בלבדוק שאנחנו לא חורגות מהאזור המותר לנו ולו בצעד. המ"צדיקית שנמצאת בעמדת הבידוק של התור המהיר מוטרדת במיוחד מנוכחותנו. "תעיפו אותן מפה" הוא פוקדת על החיילים שבעמדה, "אם הן לא עפות מפה אני נשבעת שאני יוצאת אליהן" היא מאיימת. אבל היא לא יצאה אלינו. כשלא נענינו לדרישה להגביל עצמנו לשביל הגישה הם קראו למשטרה. כשהגיעה הניידת היתה לנו שיחה חביבה עם השוטרים. אחד מהשוטרים אמר לנו שאנחנו עושות עבודה חשובה. השוטרים נסעו לדרכם אחרי מספר דקות. הם לקחו עימם את בעל התעודה המזויפת.
ההזמנה של השוטרים למחסום התבררה כמועילה מכיוון שבינתיים עוכב במחסום תושב מזרח ירושלים שנכנס לשכם עם רכבו באותו הבוקר. מפקד המחסום לא הסכים שהוא יצא עם הרכב ואמר לו שהוא צריך להשאיר את רכבו בתוך העיר ולחזור ולצאת איתו רק ביום, מכיוון שרק בשבת בו מותרת יציאה של רכבים ישראלים מהעיר. האיש כמובן לא היה מוכן לפיתרון האבסורדי הזה והתעקש שלא להשאיר את רכבו, שהרי אם הוא יכול להוציא את הרכב ביום שבת, מדוע לא ביום שלישי? ואם אלו החוקים, מדוע אין שום שלט שמורה על כך? כשהגיעו השוטרים למחסום הטיפול בו הועבר לידיהם ואחרי שיחה חינוכית הותר לו לחזור לביתו עם רכבו.