ביתא - ראיון עם ראש העיר לאחר האירוע האלים ב- 28 בפברואר 2020

נקודות עיקריות

שינינו את התוכניות שלנו וביקרנו בעירייה לאחר שבאתר שלנו הופיעה התראה על ירי בביתא ביום שישי 28.02.20. ראש העיר, שהיה עד ואחד מ-191 הפצועים, סיפר לנו על האירוע האלים. נסענו לאתר התקיפה, ומאוחר יותר ביקרנו אצל חברה בארגון הנשים המקומי.

אוכלוסייה: 13,000 אנשים.

שטח: 18,000 דונם, רובם מטעי זיתים. מאז אוסלו 1995, 89% מאדמות הכפר הן באזור B, בעוד 11% הנותרים באזור C (פרופיל העיר ביתא).

תעסוקה: מעט אנשים עובדים בישראל (20%), אחרים עובדים במטעי הזיתים שלהם (10%). אחרים עובדים במחצבה ובמפעל "יאנאבי" לבקבוקי מים טריים (ענף 15%). שיעור האבטלה ב-2013 היה 17% (מתוך פרופיל העיר,  vprofile.arj.org, 2014). g).

ארגון נשים: בפעם האחרונה כמו בשאר ביקרנו במקום, מוסטפא קנה כמה דברים בחנות שמנוהלת על ידי אישה בשם ה. שביקשה לפגוש אותנו. הוא התקשר אליה ואמר לה שאנחנו בביתא והיא שוב הזמינה

אותנו לקפה בביתה. ה. הגישה לנו ממתקי שוקולד טעימים שהיא הכינה בעצמה - ושאלה אותנו על מחסום-ווטש. הסברנו את מה שאנחנו עושות בארגון שלנו, ואת מה שארבתינו עושות. סיפרנו לה על ימי-הים ומסרנו לה את הפרטים כדי ליצור קשר עם המארגנת רחל א. ואז הראנו לה גלויה שעלייה מצאה בבית. זוהי תמונה יפה של אישה פלסטינית העושה את סימן השלום ביד אחת עם סל על ראשה. בצד האחר הודפסה הכותרת: הפדרציה הפלסטינית של ועדות הפעולה של הנשים, באנגלית ובערבית. "הו כן," אמרה, "הארגון  של[1]  הנשים שלנו קשור לפדרציה הזו”.                                                       

ה. סיפרה לנו על פעילויות הארגון המקומי, ביניהן פעוטון/גן (ישמחו לקבל צעצועים), ותוכנית לנשים מוכות. בהתלהבות היא הזמינה אותנו לבוא שוב כדי שתוכל להראות לנו את גן הילדים, כמו גם לבקר בקבוצות נשים. על קירות ביתה ראינו כמה דוגמאות של עבודות-יד מסורתיות שהן עושות; הן מגדלות דבורים ומכינות קרם ידיים משעווה. USAID מוכרים את עבודתם, למרות שמאז שהנשיא טראמפ הפחית את תקציבם, הם קונים פחות. הארגון פתוח מדי יום ומנהל קורסים, כגון בישול, והוראת קריאה וכתיבה לנשים אנאלפביתיות. יותר מ-70% מנשות העיר משתתפות בארגון, רבות כמתנדבות, וארבע עובדות שכירות קבועות.

זה בהחלט יהיה נושא לביקור נוסף מלווה בדו"ח מפורט; אנחנו גם נביא צעצועים לגן הילדים. ה. לא דוברת עברית, אבל מוסטפה יתרגם לנו. לאחר מכן הלכנו איתה לחנות שלה, קרוב מאוד לביתה. מוסטפא קנה 2 עציצים קטנים ואנה אחד. יש לה צמחים קטנים, פרחים לזרים, וממתקים כמו אלה שהגישה לנו. זוהי חנות מקסימה, מסודרת ונחמדה. אמרנו דברי פרידה ושנשמח לראות אותה שוב.

ככל הנראה נושאים הקשורים בנשים חשובים בעיר הזאת. כרזה גדולה בבניין העירייה דורשת להימנע מאלימות כלפי נשים (עיין בדו"ח שלנו מתאריך 22.09.19). המארחת שלנו ציינה שאחת מהפעילויות שלהן מתרכזת בטיפול בנשים מוכות. אחד משני הפארקים נקרא "אימא וילדים"; גברים לבדם אינם רשאים להיכנס אליו. וארגון הנשים   מתכנן לבנות קומה מעל הבניין שלהם עם מתקני ספורט לנשים. זהו הכפר הראשון שבו שמענו על תכנית למקום לספורט עבור נשים.

התנכלויות מצד יהודים: ניסיון להשתלט על גבעה פלסטינית. לפני כשלושה שבועות, מתנחלים מאיתמר התלוננו בפייסבוק שביתא מזניח אתר עתיקות על אחת הגבעות שלהם, (רחוק מאיתמר). הם ביקשו מממשלת ישראל להשתלט עליה. מחשש להתקפה, אנשי הכפר ביתא החליטו להתחיל לתצפת 7x24 על הגבעה שלהם. הם ארגנו משמרות של בין 50 ל-100 אנשים והכשירו דרך כדי שיוכלו לנסוע לשם, במקום ללכת לגבעה הלא מיושבת.  האוהלים שלהם כמעט ולא הגנו עליהם מהקור, הגשם הכבד, והרוח החזקה בשלושת השבועות האחרונים של פברואר, אבל הם נשארו במקומם. חיילי צה"ל באו כל יום כדי לבדוק אותם.

ביום שישי, ה-28 בפברואר, חל שינוי דרמטי. בשעה 10:00 הגיעה קבוצת מתנחלים לגבעה, מגובה בכוח גדול של חיילים חמושים. לאחר מכן החלה הפעולה: חיילים ירו רימוני גז וכדורי גומי כדי לגרש את הכפריים הלא חמושים מאדמתם. כדור גומי פגע באדם אחד בגב; אדם אחר נפל ושבר את רגלו. ראש העיר, כנראה נפגע בראש, והיה מחוסר הכרה במשך שעתיים ואושפז. המתקפה הצבאית הותירה 191 אזרחים לא חמושים פצועים. כאשר תושבי הכפר עזבו, המתנחלים הצטרפו למערכה, הסירו את הדגל הפלסטיני ופרשו את הדגל הישראלי במקומו. למרות שהיו צופים פאסיביים, המתנחלים בהחלט שותפים להתקפה הזאת, שאותה הם יזמו וניהלו לטובתם.

עכשיו, יומיים לאחר מכן, הכול שקט - הדגל הפלסטיני שוב מתנוסס, והגברים הולכים במעלה ובמורד הדרך אל הגבעה למשמרות שלהם. מכיוון שלאורך השנים הצליחה להתגבר על תקיפות רבות של מתנחלים (ראה הדיווחים שלנו מתאריכים 26.02.19 ו- 22.09.19), ביתא למדה להסתמך על עצמה בלבד. העירייה לא הודיעה לאף אחד, לא למת"ק ולא לאף ארגון מתנדב על הפלישה האלימה והלא מוצדקת הזאת לאדמותיהם. המארח שלנו גם הבטיח לנו שהעירייה לא התקשרה לאף אחד ממחסום  ווטש לדווח על הירי הזה ב-28.02.20 – רק מאוחר יותר הופיעה עליו התראה באתר שלנו. המתקשר עשה את זה בעצמו. ברור שהם מרגישים שעזרה עצמית יעילה יותר. אבל א. 

גז מדמיע ו-"כדורי גומי" (מכלי מתכת מצופים גומי), כמו שמראה מחקר קצר, מוגדרים כבלתי קטלניים, אבל הם כלל לא אמצעי נשק לא-מזיק. גז מדמיע, ששימש לראשונה במלחמה הכימית במלחמת העולם הראשונה,  והמכלים שלהם גרמו לפציעות חמורות בעיניים ובריאות ואף למוות.  כדורי גומי הם סכנה במיוחד מטווח קרוב,כמו כפי שנראה על

הגבעה הקטנה הזאת. גם השימוש שלהם לא תמיד מוצדק. הם שימשו מאז שנות ה-60 וה-70 לפזר המון מתפרע, או כאשר שוטרים חשים מאוימים על ידי מתפרעים יחידים. ביום שישי האחרון, על הגבעה בביתא – אם מישהו התפרע או גרם לסכנת חיים, זה בהחלט לא קבוצת הכפריים הלא חמושים שרק הגנו על אדמתם.

נסענו לראות את הגבעה מקרוב, בליווי איכר שיחד עם מוסטפא, זיהה עבורנו ממרחק את עוורתא, איתמר ומאחזים אחרים. נוף פנורמי נפלא נפתח מול עינינו. מתחת לשמים הכחולים, היה קשה להבין שתאוות בצע ורצון להחזיק באדמה היפה הזו— "מעשה ידי החמדנות”  בדבריה של שולמית אלוני ז”ל— היו ועודם הגורם לסבל כה רב, אלימות ושפיכות דמים.