בית לחם חסומה לפלסטינים וגם העיירות בסביבה
השעה 22:30 ביום גשם סוער. מתקשר מ' מחוסאן ממערב לבית לחם. אִמו מגלה סימנים של התקף לב וצריך להעבירה לבית חולים בבית ג'אלה בדחיפות. כל הדרכים חסומות. אפילו אמבולנס לא יכול לנוע. שני בניה לקחו את האם במכונית עד הבטונדות החוסמות את הכניסה לחוסאן, גררו אותה 30 מטר ברגל והעבירו אותה מעבר למכונית של חבר. כל זאת תוך שהאם עוברת התקף לב. לבית החולים היא הגיעה במצב אנוש ועברה מיד צנתור. אנו מקוות שתתאושש.
למחרת היום טילפן פ' מבית אומר. הוא חולה בסרטן הערמונית במצב סופני. מחכים לו בבית החולים בבית ג'אלה, אלא שהכניסה לכביש 60 סגורה – יש מבצע מאסר של חשודים בשייכות לחמאס בעיירה. מחסום נשאש אמנם פתוח, אך לא ניתן להגיע אליו. אחרי ניסיונות נואשים מצדנו הוחלט כי חבר ייקח אותו בדרך לא דרך. קטע נסעו בדרך עפר, והטלטלה היתה בלתי נסבלת לחולה. אחר כך העמיס החבר את החולה על הגב ונשא אותו עד לאמבולנס שחיכה בצד השני. האיש גוסס.
חופש התנועה הוא זווית מרתקת להשקיף ממנה על מציאות חייהם של בני אדם ולספר את סיפורם ואולי גם להסתכל בהזדמנות זו עלינו, הישראלים היוצרים מציאות זו ושולטים בה. פגיעה בחופש התנועה היא גם פגיעה בזכויות יסוד אחרות, כמו חופש העיסוק, קיום אנושי בכבוד, הזכות לחינוך, לבריאות, לאוטונומיה ויחסי משפחה. פגיעה בחופש התנועה היא פגיעה במרקם החיים ופרושה הרס נמשך של מרקם חייהם. מגבלות על הפלסטינים מאפשרות חופש תנועה למתנחלים וחופש לאלימות מאורגנת ושליטה בפועל על צירי התנועה. בהמשך למידע מינואר 2024, יצאנו היום לראות איך נראה עתה השטח....... הדיווח מלווה במפה עם מיקום החסימות וצילומים.
מחסום בית לחם (300): שורת אוטובוסים ריקים בפתח המחסום. אין נוסעים לירושלים. המחסום להולכי רגל עדיין סגור לפועלים וכמעט לכל השאר – למעט עובדי כנסייה, מעבר רפואי בסכנת חיים, דיונים משפטיים ודיפלומטים. חייל עומד בקצה השביל המוביל לצד הישראלי של המחסום
מחסום כלי הרכב לכיוון בית לחם נפתח לפני כמה ימים. אנחנו מגלות שלט חדש על איסור העברת דברי דואר דרכו לשטח הרשות הפלסטינית (כעת רק דרך מחסום ביתוניא).
כביש 60 וכביש 375: נראה שעכשיו חזרו לעבוד על הרחבת הכבישים ופתיחת מנהרה נוספת בכביש 60. מחסום המנהרות, דרכו עוברים רק רכבים ישראלים לירושלים, עתיר כוח אדם. הכניסה ממחסום המנהרות לבית ג'אלה ולוואלג'ה (דרך מחסום האיקסים- DCL ) סגורה.
יש חסימת עפר ואבנים על כביש הפנייה הקודם של תושבי חוסאן ובתיר לכביש 375 (מערבה לכיוון ביתר עלית והלאה) ולכביש 60. האפשרות היחידה להיכנס ברכב לבית לחם לתושבים פלסטינים המגיעים ממערב היא דרך כביש תחתי צר המוביל לאל חאדר. צילמנו את העבודות במקום הכוללות גם הרחבה של כביש 375.
ביקרנו במחסום הכניסה לחוסאן – זהו המחסום שהאם האומללה נגררה דרכו בהתקף לב, בדרכה לבית החולים בבית ג'אלה (ראו הדיווח של חנה למעלה). בית המשפחה ניצב מעבר לכביש 375.
צילמנו את המחסום לכלי רכב בנשאש המוביל לבית לחם דרך אל חאדר – להפתעתנו, הפעם לא היה עומס תנועה. ההשערה שלנו, היא כי כל החסימות הרבות של כפרי דרום הגדה מורידות את היכולת להגיע לכאן.
המשכנו לכניסה הדרומית לאפרת. מאוד רצינו לבדוק אם עוברים פועלים להמשיך לבנות את אפרת דרך מחסום עבדאללה איברהים שתופעל על טהרת אנשי הביטחון של אפרת. אך בכניסה אליו השער שהיה פתוח נסגר. ובכל זאת, אין לנו ספק שבניית נחש-ההתיישבות הענק של אפרת נמשכת.
משם נסענו לצומת עמוס וביישובים שעברנו ראינו כמה בוטקות של חיילים עם נשק שלוף בכמה כיוונים על הכביש הראשי. איזה ג'וב מלוכלך ושוחק. לא פלא שבסוף יכול להתחשק לירות מרוב עצבים ושעמום.
פנינו דרומה בכביש 3698 לכיוון התנחלות מעלה עמוס. יש כמה חסימות של הכפר הפלסטיני תוקוע, המונעות כניסה צילמנו חסימה אחת מהן, לא חדשה כנראה. האזור שורץ מתנחלים מתעללים שהשתלטו באמצעות החסימות על שטחים חקלאיים.
ראינו הרחבה של מעלה עמוס מול הכפר קיסאן. הבנייה של הווילות נעשית במרץ. נסענו עד שכביש האספלט נגמר (יש יישוב פלסטיני גדול בהמשך) ולאחר שהגיע אלינו רכב ביטחון מחויל (לא ברור אם החיילים גם הם חוילו לכיתות כוננות).
הנוף במקום מרהיב – ואדי ערוגות מתחפר מתחת לגבעות דרמטיות. חנה אומרת שהכוונה היא לחבר את האזור המזרחי הזה עם ים המלח בהתיישבות יהודים. האזור הזה סופח למועצה האזורית גוש עציון למרות ריחוקו הגדול ממה שהיה גוש עציון שלפני 1948. והשם מעיד על הכוונה.
חזרנו לכביש המוביל לירושלים. בדרך צילמנו עוד ועוד חסימות לכל הכפרים השוכנים ממזרח וממערב לכביש 398 המוביל לירושלים (ראו מפה). המצלמה תפסה שוב ושוב טורים ארוכים של מכוניות מעבר לערימות עפר ושורות גושי אבן. וכן את האנשים העוברים ברגל ומקווים למצוא דרך להגיע לתפוס טרמפ שיוביל אותם לבתי ספר, לפרנסה, לטיפול רפואי ולמשפחות. הם מיואשים, האנשים האלה, חיים בתנועה ללא הפסק – והדבר הנורא הוא שכמעט בלתי אפשרי להגיע למחוז החפץ במועד.
הדרך היחידה המחברת את התנועה הפלסטינית לבית לחם מירושלים וכן ממרכז וצפון הגדה היא בכביש תחתי. הוא מוביל למטרופולין בית לחם דרך בית סאחור. התוצאה היא שכדי להגיע מרמאללה וצפונה לה לבית לחם ומשם לחברון ולדרום הגדה חייב כל פלסטיני לעבור שעות על שעות של דרכים עקיפות גרועות ושל פקקים.