מחסום טורה: נהג מעדיף לחכות ולחכות מאשר לצפור לחיילים

15:00 מחסום חרמש

בדרך למחסום אנו עוברות במחסום ברטעה. השער סגור. השומרים שואלים מי אתם? לתשובה "מחסום ווטש" נפתח השער ללא שאלות נוספות. כל מגרשי החנייה מלאים מכוניות של פלסטינים. בדרך למחסום חרמש גילינו שבזמן הקורונה נסלל כביש אספלט חדש מצומת אמריחה עד הצומת ליד התנחלות חרמש. המחסום אינו מאויש והבדואים שגרים בקרבת מקום מזמינים אותנו לתה. אנחנו מסרבות בנימוס וממשיכות ליעבד.

15:30 מחסום יעבד-דותן

המחסום שקט מאוד. להפתעתנו, אחד החיילים ירד ממגדל השמירה לדבר איתנו ואמר ששלחו אותו "לקפל אתכם". החיילים ללא מסכות והכל מסביב רגוע ושקט.

15:45 מחסום ברטעה-ריחן

המחסום הומה אדם וביציאתנו מהרכב חיכו לנו הילדים עם הקפה. רוב האנשים ללא מסכות למרות הצפיפות ולשאלתנו מדוע אינם עוטים מסכות נענינו כי "אין קורונה ואין אפצ'י". האזור שוקק חיים ומוכרים שם אבטיחים ובוטנים. 70 יום היה המחסום סגור. חלק מהפלסטינים ששהו בזמן הסגר בישראל מדווחים שלא עבדו בתקופה הזאת.

בשער היציאה, לאחר ששוב התבקשנו להזדהות, אמר השומר : "אה, אתם מהמחסום של ווטש".

16:15 מחסום טורה-שקד

שקט מאוד במחסום. התלמידים כבר יצאו לחופשת הקיץ. הגיעו שתי מכוניות למחסום, שנתקלו בחיילים אדישים שאינם ממהרים לטפל באנשים ולפנייתנו עשו עצמם כלא שומעים. לשאלתנו את הנהג מדוע אינו צופר לחיילים נענינו: "לא לא את זה אני לא מעז לעשות." רק לאחר שגערנו בחיילים הם התחילו לעבוד ואמרו: "יאללה נעשה את זה זריז."

16:45 חזרנו הביתה.