בקעת הירדן: צה"ל הורס מגורים בראס אל אחמר והמתנחלים מוסיפים מאחז

ערב יום הכיפורים תשע"ז

העין מתרגלת אולי, קצת, לערימת גרוטאות שהיתה פעם בית. ראינו כל כך הרבה כאלה לאחרונה, שעוד גיבוב של חפצים פחות מפתיע. אבל אז רואים את האנשים. כל כך אבודים, כל כך אומללים, כל עולמם נהרס עם הבית, מצטופפים באוהל סיירים קטן שתרם הצלב האדום, כל חפציהם זרוקים בחוץ ואין להם מושג מאיפה להתחיל...

אנחנו, אנשים שיש להם בית בטוח לחזור אליו, לא יודעים לאן לשאת את מבטינו מרוב בושה. בושה על  היותנו ישראלים, גם אם אנחנו נאבקים נגד מדיניות הכיבוש המנשלת והגזענית. רק לפני שבוע אזרנו איכשהו כוח לעמוד לצידם של אנשי אל חמֶה, לפני שבועיים בעקבה ולפני חודש בפסאיל, ושוב אנו עומדים חסרי אונים מול הריסות עצומות היקף (קילומטרים על גבי קילומטרים) בכפר ראס אל אחמר ביום ראשון האחרון 9.10.2016. אני פוחדת לגשת אל האנשים. אין בידי כלום לעזור. כבר איני יודעת מה עוד אפשר לומר להם...

שוב באו הבולדוזרים עם שחר, הרסו בלי רחם את מעט הרכוש ואת מעט הביטחון והיציבות של אנשים, שחיים ללא ביטחון בין כה וכה תחת כיבוש. ומה הרסו? הכל. אוהלים עלובים, מחסות לכבשים, בתי שימוש, טאבון לאפייה ("אפילו לחם אין לנו עכשיו"), קולטי שמש וממירים סולאריים שסיפקו שעתיים חשמל ביממה. נתנו כמה דקות להוציא את מזרנים, שמיכות ובגדים. אבל לא את מכשירי החשמל!! פשוט עלו עם הבולדוזר על האוהלים וריסקו כל מה שנשאר בפנים - טלוויזיה, כיריים והכי חשוב הטלפון הסלולארי. ולווידוא הריסות הפכו את האדמה עליהם וזהו. הכבשים נותרו בשמש הלוהטת ללא הגנה. במה הם חטאו? עכשיו עונת ההמלטות שמייחלים לה כל השנה וכל הטלאים של מוחמד מתו. ואיפה ארגוני בעלי החיים? האם חייהם של בעלי חיים של פלסטיניים שווים פחות?

זוג מבוגר, האישה לא מסוגלת ללכת בגלל בעיית ברכיים קשה (הרגל נפוחה ביותר), וילדיהם - סך הכל 7 נפשות. גרים ליד שער גוכיה הידוע לשימצה. השער שאמור לאפשר לפלסטינים במזרח הבקעה לעבור ברכב לכפרים ולעיירות ממערב לו, סגור ונעול בפקודת הצבא. הגענו להריסות אחרות אך לא פגשנו את האנשים, לאתרים אחרים לא הצלחנו להגיע בגלל בוץ. בסך הכל הרסו מגורים וסככות צאן ל-9 משפחות והותירו 54 אנשים והרבה בעלי חיים ללא קורת גג.

מבחינת ישראל והישראלים ראס אל אחמר הוא חור נידח. רחוק מההתנחלויות, מהכביש, וקרוב מאוד לשטחי A (שטחי הרשות הפלסטינית). מה בוער לישראל להרוס כך את חייהם של האנשים? הרי אף יהודי לא עומד, לדעתי, להתיישב שם, או אפילו לעבור שם, מלבד הצבא שעורך שם תמרונים צבאיים למכביר. ואולי דווקא בגלל הקירבה לשטח A היא שמדרבנת להפגין כוח הרס ולהפחיד פלסטינים שלא יזלגו לשטח C (שטח כבוש בשליטה ישראלית מלאה).

בקעת הירדם עתירת מים ופורה מאוד. חלפנו על פני שדות גזר, אפונה, כרובית וכרוב בצבעי ירוק עזים, שמושקים בנדיבות, אפילו בבזבזנות עד כדי הצפת הדרכים. השדות שייכים לתושבי העיירה הפלסטינית טובאס ופועלים מהגדה עובדים בהם. תושבי בקעת הירדן הם רועים ואינם מעבדים את השדות הללו. שאיבת המים נעשית בשטחי B ומועברת לכאן בצינורות.

קודם לכן, בשעה 10.00 הגענו לאל חמֶה, בעקבות מידע שמתנחלים מקימים עוד מאחז, ממש מעליהם על ההר הדרום מערבי, לא רחוק מהמאחז החדש בסמוך לאל חמה (ראו דיווח ב-28.9) . עלינו על ההר ברגל ומצאנו שם מבנה עץ בשלבי הקמה ראשונים ו-2 מיכלי מים.

גיא מתעאיוש קרא למשטרה והגיש תלונה על פלישה בלתי חוקית לאדמות מדינה. תוך כדי המתנה למשטרה הגיעו 3 מתנחלים במכוניותיהם. הם לא ניגשו אלינו כלל, אלא ישר לפלסטינים  וצילמו אותם. אקט של איום: "חכו חכו עד שהשמאלנים ילכו – אנחנו יודעים מי אתם". נראה שההריסה באל חמה לא הייתה "סתם" הריסה. נראה לנו שהמתנחלים בסיוע כוחות הביטחון והצבא נחושים להקים שם מאחז לא חוקי. הם מקיפים את הכפר במאחזים קטנים ובאותה עת הורסים את הכפר הפלסטיני למרות שהוא יושב על קרקע פלסטינית פרטית ולמרות צווי ביניים נגד ההריסה...