פארסייה: פעילי שטח ישראלים שומרים יום ולילה על הקהילות המותקפות

בבקעה, כמו בכל השטחים הכבושים, מצוקה כלכלית קשה עד כדי רעב. הפלסטינים לא עובדים, חלק גדול מהערים והכפרים חסומים, המסיק נאסר עליהם והכלכלה מושבתת לחלוטין מאז 7.10.

בבקעה אף אחד לא מכר תוצרת מזה חודשיים; רוב הרועים לא יוצאים למרעה בגלל אלימות המתנחלים וגם אין עשב עכשיו, אז נאלצים לקנות אוכל לכבשים בשעה שאין פרנסה. קהילות רבות נשברו ועזבו. עברו לאזורי A בשטחי הרשות הפלסטינית: 15 משפחות ליד התנחלות חמרה, 2 משפחות בעין אל חילווה,  3 משפחות בצפון סמרה ומשפחה אחת באל פארסיה.

אחת הקהילות שסובלת במיוחד מאלימות מתנחלים היא אל פארסיה בצפון הבקעה. 5 משפחות מתגוררות ליד כביש אלון וחיות ממרעה.  ממערב להם הוקם מאחז בלתי חוקי ב-2016 ומאז גורשו תושבי אל פארסיה מאדמות המרעה שלהם על גב ההר. בלית ברירה הם רועים מצפון ליישוב, אבל גם שם הולכת ומוקמת ישיבה תיכונית במבנה ענק והאזור מגודר. אז הם עוברים את הכביש לחלקת אדמה קטנה ממזרח לכביש אלון – אבל מעליה ישנה התנחלות רותם, "אקולוגית עאלק". זאת אומרת שם שומרים על איכות הסביבה אבל פוגעים בסביבה האנושית, שקיימת שם דורות רבים עוד לפני הקמת ההתנחלות.

רבש"ץ ההתנחלות ובנו גלעד תוקפים ללא הרף את הרועים ובעזרת הצבא מגרשים אותם מפיסת האדמה הקטנטנה בה הם עוד יכולים לרעות. משום כך התגייסנו, פעילי בקעת הירדן ל'נוכחות מגינה'. אנו מתגוררים בקהילה במשמרות ומלווים אותם בצאתם למרעה ונשארים איתם גם בלילות.

מכיוון שזו קהילה עניה והמצב הכלכלי קשה, הבנו שאיננו יכולים ליפול עליהם ולאכול את פיתם הדלה. משום כך התארגנו, אספנו תרומות, ובכל שבוע אנו מביאים ארגזי אוכל למשפחות שמארחות אותנו.

פנינו לפעיל פלסטיני ישראלי מטירה במשולש שסידר לנו הנחה גדולה בקניות מזון (במחירי עלות) בסופרמרקט אצלו בעיר. מילאנו את המכונית, עברנו ברמת הכובש שם 2 פעילות תרמו לנו ארגזי פילפלים ומלפפונים שקיבלו תמורת התנדבות באחד המשקים בדרום הארץ.

משם נסענו דרך עמק בית שאן לבקעה. חילקנו מראש את המוצרים לארגזים, כדי למנוע התנפלות וחלוקה לא שווה. האוכל עוזר לקהילות שם מאוד, גם אבקות כביסה, אבקת חלב וחיתולים למשפחות שצריכות.

לפנינו הגיע פעיל שהביא לילדים 5 זוגות אופניים, ולמרבה הצער היו מריבות קשות עליהם, עד כדי מכות. אחרי שיושב סדר הרכיבה הפכה לשימחה עילאית והילדים דהרו עליהם במורד הגבעה למרות הקרקע החולית ורצופת האבנים. בכלל, כולם מבקשים אופניים. אין שמחה גדולה מזוג אופניים לבנים. (לצערי, כבר בגיל צעיר אנחנו רואים את הילדות מביטות בערגה באחיהן הדוהרים, ולהן נאסר לרכוב). בהמשך קיבלנו החלטה בקבוצה שלא להביא עוד, כי תמיד מביאים מעט מדי והקנאה והמריבות גורמים יותר נזק מאשר שמחה.

בשעה 6 התקבלה קריאה מפעיל פלסטיני, שמתנחלים התקבצו בצומת עין אל חילווה ותוקפים מכוניות פלסטיניות. נסענו לשם אך כשהגענו היה הצומת ריק ושקט. האירוע נגמר.

מייד לאחר מכן הגיעו הפעילות שנשארות ללון במאהל ואנחנו נסענו דרך מעלה גילבוע בחזרה הביתה. הדרך הזו אורכת כמעט 3 שעות, אבל בגלל המצב המתוח החלטנו שלא לחצות את הגדה בדרכנו הביתה (דרך שלוקחת שעה וחצי בלבד).