פסאיל: בצל המלחמה בעזה, רעב וטיהור אתני בשטחים הכבושים

ארגון קול רבנִי לזכויות אדם, קבוצות סולידריות ו-free Jerusalem  שולחים בחודשים האחרונים חבילות מזון לשטחים הכבושים ולנגב שם המצוקה גובלת ברעב.

התוכנית הייתה שרוני וגארי הירושלמים יביאו מירושלים את הקרטונים שקול רבני לזכויות אדם מילא במוצרי מזון יבשים (שמן, קמח, סוכר, קטניות פסטה אורז ועוד) ונחשון ואני נפגוש אותם בכניסה לפסאיל. את החלוקה אני ארגנתי יחד עם איש מקומי, מוסא (בעלה של מרים אותה אנו לוקחות לזריקות בעיניים כבר שלוש וחצי שנים). ביקשתי ממנו לבחור 30 משפחות שמצבן הגרוע ביותר, אליהן נעביר את המצרכים. הוא עשה תחקיר רציני בנושא, אבל המצוקה ביישוב כל כך גדולה שהדברים לא הסתדרו כמו שרצינו. בדרך עצרנו וקנינו 45 ק"ג תפוזים להוסיף למזון היבש.

מוסא בחר בעיקר בנשים אלמנות / גרושות, אימהות לילדים רבים, שלא מצליחות לפרנס אותם. כמו כן הבאנו חבילות גם לחמש משפחות אשר התגוררו עד המלחמה באזור חמרה קרוב למתנחל האלים משה שרביט (שבריטניה הטילה עליו עכשיו סנקציות) אשר הרבה לתקוף ולאיים ולפלוש לבתים - והצליח אף לגרש אותן מאזורי המרעה.
בתחילת המלחמה, כשהאלימות גברה וחיילי צה"ל הצטרפו אליו, המשפחות נשברו ועזבו את ביתם מזה 20 שנה. בחמרה היו להם בתי אבן והם חיו ברווחה יחסית, פה הם חיים במתחם אוהלים עלוב ובעוני מחפיר. הם התחננו שנביא להם גם בגדים ונעליים, כל דבר. גם בפסאיל הרועים לא יכולים לצאת המרעה בשטח כי מתנחל אחר גירש גם את הרועים המקומיים משם.

כשהגענו אל המשפחות שנבחרו, מייד באו נשים ממשפחות אחרות והתחננו גם הן לאוכל.

מאז המלחמה איש לא עובד. הפועלים שעבדו בישראל אינם מורשים להיכנס אלינו, ומי שיש לו חנות או כל עסק אחר לא מוכר דבר וממילא לא מתפרנס. ללקוחות שלהם אין במה לשלם. בנוסף  ישראל חסמה את הכניסות למרבית הכפרים והערים והתנועה בכבישים בלתי אפשרית.

במסיק האחרון החקלאים לא הורשו לצאת למסוק.  ידידנו מורעבי מעזון, טילפן אלי השבוע וסיפר שלא הצליח מסק ולו זית אחד בכרמים שבבעלותו. הצבא מנע ממנו בכוח להגיע לעצים, וכשהותר המעבר בחודש דצמבר כבר לא היה מה למסוק. זה מקור פרנסתו העיקרי, כל השנה מחכים ליבול שגם משמש למשפחה. וממה יחיה עכשיו?

5 ארגזים השארנו בחצר של מרים. לדבריה חמש נשים מהעניות ביותר בכפר ביקשו שיביאו את הארגזים אליה כי הן מביישות לקבל צדקה לעיני השכנים.

הבקעה כל כך יפה בעת הזו, לבושה בשמלת החג הירוקה שלה, ובכל פינה רעו עדרי כבשים בין הבתים ובשדות, ובצד השני של כביש 90. המתנחל אלחנן ממלאכי השלום יחד עם הצבא מונעים מהם לעלות לגב ההר ולרעות באזורי המרעה הנרחבים והעשירים שם.

לאחר חלוקת המזון נסענו למשפחתו של מחמוד, שכבר למעלה מחודש עצור בגלל פוסט ששיתף שלושה חודשים קודם. אשתו באפיסת כוחות כי כל עבודת המשק על כתפיה: הכבשים, החממות של תות שדה ועגבניות, שדות הקישואים, ההורים הזקנים (בני 85) ושתי אחיות בעלות הצרכים מיוחדים וגם ילדיה שלה שהקטן בהם בן שנתיים. קניתי ממנה 10 קופסות תות שדה ואשמח אם מי מחברותינו יקנו ממני.

בדרך הביתה הבחנו שצומת זעאתרה הוזזה 100 מ' מזרחה ויש ממנה ירידה ישירה לכביש החדש העוקף את חווארה. לא נסענו בו ולא היה ברור אם הכביש העוקף כבר פתוח לכל אורכו.