בעקבות כפרים פלסטינים שנמחקו ב 1967
ממובלעת למובלעת
שמנו פעמינו אל י', בן למשפחה מהכפר הפלסטיני יאלו, שנכבש ב-1967 ונהרס וכל תושביו גורשו, יחד עם הכפרים בית נובא, עמואס וביר איוב.
י', שעל ההיכרות עמו אנחנו חייבות תודה למיכל צדיק, קיבל את פנינו באחד מימי הסגר הארוכים של פסח. שבוע קודם לא הצלחנו לפגוש אותו כמתוכנן, ליד המקאם ששרד מכפרו בפארק קנדה-אילון.
"מה ההישגים שלכן כתנועה נגד הכיבוש?" שאלה אותנו אחותו, הסטודנטית הראשונה מבית ליקיא, שעושה כיום דוקטורט בספרות ערבית
. כאשר שניים מילדי המשפחה נכנסו, מתנשפים, להציץ בנו, היא שאלה: "באתם לזרוק אבנים?" וכולם פרצו בצחוק משועשע.
הכפר בית ליקיא (שטח C) כלוא בין גדרות ומחסומים שמטרתם למנוע מתושביו גישה לכביש 443 ולכביש 1. סוגרים עליו ההתנחלויות בית חורון ומבוא חורון והתנחלויות הענק גבעת זאב ומודיעין עלית, הממסגרת את המובלעת שבה יושבים הכפרים בית עור (עלית ותחתית: אל פוקא ואל תחתה) ובית סירה, שם התיישבו פליטים מלטרון, כמו בבית ליקיא.
האם גם כאן זמנם קצוב?
כדי להגיע מראש העין לבית ליקיא נאלצנו לנסוע בדרכים עוקפות ומתפתלות עד שהגענו למחסום מעובה וחמוש, שבו נבדקים (במגנומטר) בצד הדרך כל היוצאים והנכנסים לבית לכפר. "אנחנו רגילים למחסום הזה," אמר י' וסיפר בכאב כיצד התקומם וסירב לבצע את דרישת החיילים, כאשר דרשו מאחיו, שרק עבר ניתוח ברגלו, שיצא ממנה. הסבריו בעברית צחה לא הועילו. לבסוף, כשהאח ניסה לצאת מהמכונית הוא התמוטט על האדמה.
לפגוש את י' זה לפגוש מומחה לכיבוש בעל פרספקטיבה רחבה וביקורת נוקבת גם על התנהלות הרשות. הוא דובר עברית רהוטה, סינית, אנגלית וערבית. הוא מתרגל בהצלחה הפיכת מכשולים בירוקרטיים ומדיניים להישגים אישיים ולמפעלים משפחתיים משגשגים. ממתפרה משגשגת, בה אשתו מנהלת את מחלקת הכלות, דרך מוסך, ייבוא בדים מסין ועוד. בסין מוכרים בדים לפי משקל וכאן לפי מטר, י' יודע להפיק מההבדל הזה את המקסימום. גאוות המשפחה היא אמו של י', שישבה איתנו בסלון הבית מחייכת ודוממת, לאחר שלושה אירועי שטף דם. היא הייתה תופרת מהוללת שעבדה יום ולילה והעמידה את משפחת הפליטים על הרגלים. "היו שואלים אותנו: אתם הילדים של התופרת?" סיפר י' בגאווה.
כל הבתים שנבנו בבית ליקיא אחרי 1994 הם ללא אישורי בנייה. "קנית אדמה ובכל זאת אתה גר בבית שיכולים להרוס לך בכל רגע."
"תהליך ההתקבלות של פליטי יאלו בכפר ליקיא (20 משפחות) ובית נבלא (15 משפחות) וביר איוב (משפחה אחת) היה מאד איטי," סיפר. "ראו בנו זרים גמורים ולא רצו למכור לנו אדמות, שלא נקים עליהן בתים. גרנו שנים בשכירות. היום המחסום הזה כמעט נעלם אך לא לחלוטין. חתונות בין משפחות הוותיקים לחדשים מלפני 51 שנה כבר יש.
בצאתנו מבית ליקיא ראינו את כביש הגישה ל- 443, חסום במכשול אבנים ותל עפר ועוד שני מחסומים יצוקים מבטון.
את ארכיון יאלו בעמאן (בה חיים רבים מפליטי יאלו) מנהל פרופ' רבחי מוסטפה עליאן, שמלמד באוניברסיטת עמאן ופרסם ספר על יאלו.
מצורף הדוח המקיף שערך יוסף אלגזי עם עדויות של פליטי לטרון, שהתכנסו ב2007 בביתוניה, צילומים של מהלך הריסת הבתים ועדות של עמוס קינן שהשתתף כחייל בגירוש:
http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=memories_new10242&period=27/10/2009-4/6/2010