נבי סמואל - חזרנו לבקר מכרים ותיקים

10 שנים אחרי הקרנת הסרט שהפיקה מחסוםווטש (קרין לינדנר והבמאי ערן טורבינגר) על הכפר נבי סמואל שבצפון ירושלים, חזרנו לבקר מכרים ותיקים. רצינו לדעת מה השתנה מאז סגירתו הסופית כמובלעת פלסטינית מנותקת מהגדה ומירושלים כאחד ב-2014. לפני 10 שנים עורר סיפורו של הכפר  מחאות והדים רבים בזירת ארגוני המאבק בכיבוש, אולם מתברר שהמצב מאז רק החמיר, שהיום אין כמעט התעניינות ציבורית במצב התושבים בכפר הדועך, ואין בו כמעט ביקורים של פעילי ארגוני שלום. קיבלנו הצעה מ"בני אברהם" לשתף פעולה איתם בביקורים בכפר, אך בינתיים הדבר עוד לא הסתייע. 

נבי סמואל מכונה גם קבר שמואל הנביא ומקודש לשלוש הדתות – הנוצרים האורתודוקסים, המוסלמים והיהודים. עבור היהודים כ"ח באייר נחשב כיום פטירתו של שמואל הנביא. במקורות יהודיים קיים תיעוד על המקום החל מהמאה ה-12. הנוצרים והמוסלמים זיהו את המקום כבר קודם. הכפר נבי סמואל נקרא על שם הקבר והוא חולש על סביבתו מגובה של 884 מ' מעל פני הים. 

מאז שהושלמה בנייתה של גדר ההפרדה באזור נבי סמואל, הכפר מצא עצמו לכוד בתוך "כלוב שקוף" (ראו את כתבתה של ציונה שניר, חברת מחסום ווטש, מ-2014). ממזרח וממערב הכפר מוקף בגדר ההפרדה. מצפון חוסם את הכפר כביש 443, שעבור הישראלים הוא הנתיב המהיר מירושלים לנמל התעופה בן גוריון ועבור הפלסטינים הוא מקור ישיר להפקעה של אדמותיהם וסמל למדיניות ההפרדה. מדרום, מרמות ועד כביש 443, משתרע מעין מסדרון בו ממוקמות ההתנחלויות חרותי, הר שמואל, גבעון החדשה ופסגת זאב. המכשול האחרון בפני הפיכת המרחב ליהודי בלבד הם הכפרים הפלסטינים הקטנים אל-חלאיילה, שמהווה מטרה להריסות שרירותיות ולהטרדות של הצבא והמנהל האזרחי, והכפר נבי סמואל. 

אחרי מלחמת ששת הימים חיו בכפר יותר מאלף איש שחלקם ברחו.  ב-1968 נפתחה מערת "קבר שמואל הנביא" למבקרים. ב-1971 נהרס הכפר ע"י צה"ל והתושבים נדחקו לגבעה ממזרח לאתר . כיום גרים בכפר כ-250 תושבים. לרובם לא הוענקו תעודות תושבות ירושלמית. ב-1995  הכריזה ממשלת רבין על 3,500 דונמים שמקיפים את נבי סמואל כ"גן לאומי". בנוסף על היותה שיטה להשתלטות חד צדדית על שטח, ההכרזה על גן לאומי מאפשרת לרשויות השונות, ובמקרה הזה קודם כל למינהל האזרחי, לאכוף מדיניות קפדנית האוסרת על כל שינוי בשטח. הרחבה של בית, גדר קטנה שנבנתה כדי לשמור על חיות המשק שלא יברחו , שיפוץ הכרחי לבית מגורים – הכול נהרס. שתילי עצי זית שנשתלו – נעקרו  ועוד ועוד. על בנייה חדשה  אין בכלל מה לדבר. 

חופש התנועה של תושבי הכפר העתיק מוגבל באופן חמור ביותר. הם אינם זכאים להיכנס לירושלים! לצאת מהכפר  הם יכולים רק על פי רשימה, ורק דרך מחסום אל ג'יב המפריד בין מובלעת ביר נבאללה וגבעת זאב. משם הם יכולים להגיע לשטחי הרשות הפלסטינית. אם יש בידם היתרי עבודה, הם נאלצים לנסוע  למחסום קלנדיה המרוחק והעמוס, כדי לעבור בחזרה לעבודה בירושלים, אפילו כשהעבודה היא בשכונות ירושלמיות הסמוכות לביתם. 

הכוונה היא פינוי המקום וגירוש התושבים. אפילו בית הספר לילדי הכפר נבנה ללא הסכמת הכובש ועלול לעמוד בפני הריסה. בדיון שהתקיים בשנים 1994-5 בבית המשפט בבית אל הותר לתושבי נבי סמואל בעלי האדמות החקלאיות לעבד אותן אך ההחלטה לא כובדה ע"י הרשויות. בשנת 2021 היתה הפגנה גדולה ואלימה במקום כמחאה על סגירת הכפר.

באנו לפגישה עם מר עיד ברכאת שמשמש יחד עם תושב נוסף כוועד תושבי הכפר. אשתו היא מזכירת המנהל של בית הספר הקטן במקום, אותו ביקרנו ועליו דיווחנו כבר בעבר לא פעם. שמענו מפיו כי משכורות צוות בית הספר משולמות ע"י הרשות הפלסטינית ותוכנית הלימודים היא פלסטינית. ב-4 החודשים האחרונים המשכורות לא משולמות והמצוקה גדולה.  

מקור הפרנסה העיקרי לתושבי המקום  בעבודה בירושלים. עכשיו כאשר המקום במצור מבקשים התושבים לחזור לעבד חלק מאדמותיהם הכלואות בגן הלאומי ומול הכפר, מעבר לכביש האפרטהייד 446.
כאשר ביקשו אנשי הכפר להתקין תאורת רחוב, מערכת ביוב או מגרש משחקים – נתקלו כמובן בסירוב מוחלט. את הפסולת מרחיקה מכונית זבל שמגיעה דרך מחסום ג'יב תמורת מחיר גבוה שמשלמים התושבים מכיסם. לעיד יש 14 דונמים של אדמות חקלאיות שאותם הוא רוצה לעבד. באזור שמורת הטבע מסתובבות חיות רבות שגורמות נזק לשטחים החקלאיים, ועל כן רצה להתקין גדר מסביב לחלקה, אך כאשר ירד לשטח בלוויית רעייתו באו אנשי שמורת הטבע שמפטרלים כל הזמן במקום ומנעו זאת ממנו. בלי הגדר הזו אין טעם בעיבוד החלקה.
לפני כמה שנים עוד היה עיד קבלן שיפוצים מבוקש. אך כאשר התקיימה הפגנה גדולה נגד סגירת מרחב המחייה של הכפר, הוא ניסה לצלם את הנעשה ונאסר ל-11 ימים וקיבל "על תנאי" ל-3 שנים. מאז הוא כמובן מנוע שב"כ. לעבודה יצא בדרכים לא דרכים, שעכשיו חסומות. 

מצוקת הבנייה ובעקבותיה מצוקת דיור קשה מכריחה את הצעירים הנישאים לעזוב לכפרי הסביבה. הילדים בכתות ד' ה' והלאה נוסעים לבית הספר בביר נבאללה. עיר המחוז רמאללה מספקת את עיקר השירותים החיוניים.

הקבר הפך למקום עליה לרגל ליהודים, בעיקר לחוזרים בתשובה ולמתנחלים. הוא מקום פופולרי לטקסי "חלאקה", בעיקר לילדי חוזרים בתשובה. ליד הקבר  הוקמה בקרוואן ישיבה המיועדת  לבחורי רמות והסביבה. חוזרים בתשובה היו באים בימי רביעי. על פי מסורת שקשורה בחזרה בתשובה שותים לשכרה ומשתמשים בסמים – מעין תהליך גמילה לקראת היטהרות! עד לאחרונה, בכל ימי רביעי בערב היו התפרעויות אלימות של תלמידי הישיבה שהתדרדרו להתקפות על  תושבי נבי סמואל. כעת נאסר על  לינה בישיבה במקום, למעט בליל חמישי.  בימים אלה נשארים התושבים צפונים בבתיהם. 

ככלל, המוסלמים מתפללים בחופשיות במסגד שבקבר בליווי שומר מרשות שמורות הטבע. אך מאז פתיחת המלחמה בעזה נסגר האתר למבקרים מבחוץ, ונאסרה העלייה לגג הקבר גם למוסלמים וגם ליהודים. במקום כבר כמה שנים שאין חפירות ארכיאולוגיות. 

בנבי סמואל, אתר שלושת הדתות היפיפה בצפון ירושלים, יש כפר קטן שגרים בו "אחרים" שלא מעניינים את הישראלים. גם לא את שכניהם בצמוד להם. "שילכו מכאן  ולא יפריעו לנו – ובמהרה בימינו יהיה האזור נקי מפלסטינים ושמור ליוזמות בנייה ליהודים בלבד".