תלפית

נקודות עיקריות: ההתנחלויות והמתנחלים הם בעיה מתמשכת של הפלסטינים. בתים (קרוואנים) של מתיישבים חדשים מופיעים במקומות רבים. נסיונות של מתנחלים להצית ציוד חקלאי פלסטיני, או גרימת מוות בכבישים הצרים - כל הארועים האלה אינם מטופלים על-ידי הרשויות הישראליות. מבנים פלשתינים לא מורשים נהרסים במהירות. השירותים הרפואיים מעטים מדי כדי לענות על הצרכים של תושבי הכפר.

תלפית : שוחחנו עם י', מזכיר הכפר, ועם מ', פעיל בכפר.

על המפה נראית תלפית ככפר קטן מאוד. למעשה יש כ-4,000 אנשים שגרים שם. התחושה אצל הכפריים היא שהם חיים כמוקפים בהתנחלויות, כמו גם הכפרים קריות, ג'אלוד וקוסרא. לפני כשנה המתיישבים של עלי סגרו את שביל העפר המוביל אל האדמות השייכות לחקלאים של תלפית. מאז על החקלאים לנסוע דרך ארוכה סביב.

ביום שישי לפני הביקור שלנו, השבת המוסלמית, שומר בתלפית ראה שני מתנחלים צעירים בשדה מחוץ לכפר. הוא הבחין כי הם ניסו להצית שני טרקטורים שעמדו בצד השדה. הוא קרא לאנשים נוספים מהכפר שהגיעו מיד. המשטרה הפלסטינית יודעה ובאה גם היא במהירות. כשהמתנחלים ראו שהם מוקפים בכפריים, הם נבהלו. התירוץ שלהם היה שהם פשוט טיילו בשדות, וכי הם לא עשו דבר. הכפריים לקחו מהמתנחלים את נשקם, אך המשטרה הפלסטינית החזירה להם את הנשק שלהם, וליוותה אותם אל מחוץ לשטחי תלפית.

לחקלאים מתלפית יש צורך בהיתרים מהממשל האזרחי כדי לעבד את השדות ומטעי הזיתים שלהם. הם צריכים לבקש את ההיתרים לפחות שבועיים מראש כדי לקבל אותם. אבל יש איכר אחד שיש לו 50 דונם; הוא הולך לאדמתו מתי שהוא רוצה כי כולם מכירים אותו, אף אחד לא מפריע לו. נתוני האבטלה של הכפר אינם רעים; הם עוסקים בחקלאות או משיגים אישורי עבודה בישראל. אבל, כמו בכל הכפרים בהם ביקרנו, רוב האנשים הצעירים ממשיכים ללימודי תואר אקדמי, אבל אז אינם מוצאים עבודה במקצועות שלהם, אותם למדו. לא, הם אמרו, תושבי הכפר אינם עובדים בהתנחלויות.

שאלנו על המצב של הנשים והילדות, ועל חופש התנועה שלהם. למעט בכמה משפחות מאוד שמרניות, לרוב הנשים והילדות יש חופש תנועה יחסי. הן יכולות להיפגש, לשבת יחד ואפילו לשתות קפה בציבור, במסעדה, אם הן רוצות. במערכת החינוך יש הפרדה בכפר החל מהגן, נערים ונערות לומדים בנפרד. הרבה בנות ממשיכות ללימודים

באוניברסיטה. אם לנשים, לפני או אחרי הנישואין, יש חופש תנועה  - זה תלוי בתרבות בתוך המשפחה המסוימת שלהן. בעשרים השנים האחרונות יש שינוי לכיוון עמדה ליברלית יותר וחופש רב יותר. ראא'ד אמר שזה דומה מאוד לתרבות של כפר קאסם. כנהג, הוא ציין, כי כאשר לוקחים אנשים צעירים באוטובוס לטיול של כמה ימים, למשל, הנהג הוא מעולם לא המבוגר היחיד באוטובוס; תמיד יש מבוגרים אחרים איתו.

מצב המים טוב בשנתיים האחרונות. ברוב רובם של הבתים יש בארות וגם מאגרי מים מתחת לבית. אבל אין הרבה מים לחקלאות כפי שבאמת דרוש. במהלך החורף הם מקבלים מים מהרשות הפלסטינית ושומרים את מי הבארות לקיץ.

בעיה גדולה אחת שלהם היא שאין מרפאה, ואין אף רופא קבוע בכפר. אנשי הכפר צריכים ללכת לכפרים אחרים עבור שירותים רפואיים.

כאשר נשאל על פתרון אפשרי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מ' הגיב במהירות שאין פתרון. הישראלים השתלטו על האדמה שלנו, ולכן לא יהיה שלום. כל הפוליטיקאים אשמים ברשלנות; אפילו מנהיגי הפלסטינים לא מוטרדים מגורל הפלסטינים! המצב לא טוב! מ' היה מאוד נחרץ בתשובתו; י' היה שקט. הישראלים, מ' אמר לנו, מציבים קרוואנים על אדמה השייכת לביתא. תושבי הכפר התנגדו והקרוואנים הועברו לאאדמות ג'אלוד – 7 או 8 קרוואנים על 150-200 דונם. על הקרקע של דומא הוצב קרוואן אחד עם מתנחל שיש לו עדר בן 50-60 כבשים. במספר רב של מקומות קרוואנים ממוקמים עבור מתנחלים.

דודו של מ' רכב על חמורו בצד הכביש. מכונית של מתנחלים עברה ודרסה את האיש ואת החמור למוות. תלונה הוגשה למינהל האזרחי, אך שום דבר לא יצא מזה.

הסיפור האחרון של מ' היה על חמש משפחות ממזרח ירושלים שבנו את בתיהן בח'רבת אל-בוראג'ין. הצבא הגיע, והרסו את הבתים.

מ' נסע איתנו במכונית כדי להראות לנו את ראש הגבעה עם הקרוונים החדשים שהוצבו על הקרקע של ג’אלוד.