דיר ניזאם

בדרך למשמרת התברר מפוסט בפיסבוק ששלושה ילדים ונער בן 19  מהכפר "דיר ניזאם" נעצרו בברוטאליות בלילה. דיר ניזאם הוא הכפר הסמוך ביותר להתנחלות חלמיש, הכפר שעל אדמותיו ואדמות נבי סלאח היא התנחלה. סברנו שמחפשים את מי להאשים בהצתה שארעה בהתנחלות 4-3 ימים קודם. שמנו פעמינו  לכפר ומצאנו אותו חסום בשני מחסומים, הראשון סלקטיבי, מכונית צבאית חנתה על כביש 450 ליד חלמיש בואך ביתילו.

החסימה השניה בכביש הפנימי ל"דיר ניזאם", נוצרה על ידי סוללת עפר, אין יוצא ואין בא.  במבט מקרוב לצילום הכביש החסום  אפשר לראות שהכביש עצמו הפך לאתר פינוי ואירגון העצים שנחטבו  מחוץ לגדר חלמיש. האם למטרה זו נחסם הכביש והכפר? האם לחפש חשודים? בכל מקרה נראה שהצליחו לשדר מי כאן בעל הבית.  את מחסום העפר ניתן לראות לפני המכוניות העומדות.

חזרנו לשני אתרים לבחון ולצלם באפן אקטואלי, לאחר השריפה :

א. אל אתר הפלישה של חלמיש לשמורת "יער דיר ניזאם": הקמת מכון לטיהור שפכים להתנחלות והקמת כרם זיתים מגודר בשמורה (שתצלומים שלהם ליוו את דווח 22.11.16 לפני השריפה), וסלילת כביש גישה אליהם. זאת במטרה להגיש תלונות  נגד: פלישה, שימוש פרטי בשטח ציבורי, פגיעה בשמורה ועוד לגורמים הרלוונטיים. נורית פופר  לקחה על עצמה את הטיפול בנושא זה .

ב. בליבה של חלמיש יש אתר ארכיאולגי חשוב מעניין ויפה בעל השם הערבי "חובלתא" שכבר מאמצע המאה ה18 דווח עליו. אתר מיוהד זה סגור בפני הפלסטינים שאינם רשאים להכנס לשטח של התנחלות. נושא זה אני לקחתי על עצמי. פניתי בשלב ראשון לארגון "עמק שווה" ארכיאולוגים בצל הסכסוך  (איתם אנו פועלים להנגשת מקאם "סלמאן אל פארסי" הכלוא כזכור בהתנחלות "יצהר" ) והתברר שהנושא טרם טופל . התפתחות בנושא תדווח.

בשני האתרים לא פגעה השריפה. הבתים הבודדים  שנשרפו צמודים לכביש המפריד בין הישוב לשמורת "יער דיר ניזאם". מאמץ כיבוי מסיבי כולל השתתפות של כבאית פלסטינית (דיווח טלוויזיה ערוץ 10) צמצם שם את הנזקים כמסתבר.

בנוסף :

בישוב חלמיש יש מבנה אנגלי בבניה ערבית בעל אולמות, חדרים מרובים וחצרות פנימיות ששימש בתקופת המנדט את המשטרה הבריטית ונקרא עד הכיבוש של 67 "משטרת נבי סלאח". זה מבנה מרשים  בעל חשיבות היסטורית ואדריכלית  שמן הראוי שישמש את כלל תושבי האזור. היום הוא מאוכלס  בפעוטונים וגנים רבים של הישוב.

בחדר אחורי שלו נפתחה בשנה שעברה  "מדרשת הרי גופנא" שלקחה על עצמה בשמחה חלוצית רבה ללמד ילדים ובוגרים את לימודי ארץ ישראל: גאולוגיה, ארכיאולוגיה, היסטוריה וכד באופן שיציג את מה שהיה ויהיה "שלנו", כך שלא יוותר כל זיכרון היסטורי תרבותי ערבי בנפת רמאלה ("הרי גופנה" ע"ש הכפר ג'יפנא).

מטרה נכספת  שסימן נ' מנבי סלאח בסיור הקודם היא הקמת:  "מדרסה נבי סלאח"  (שם זמני) ללימודי סביבה היסטוריה ותרבות פלסטינית במקום.  יש 300 ילדים בנבי סלאח ויש מקום מתאים במקאם "נבי סלאח" שהוא מבנה בעל שלושה מפלסים וחללים מקסימים שמתאימים להסבה לחדרי לימוד ונמצא במרכז הכפר. נ' שמכיר מילדות כל אבן מעין ואתר במקום כואב לא רק את העובדה שכרמי הזיתים של נבי סלאח כלולים היום בשמורת "יער חלמיש" /"יער אום צפא" ואדמותיו ומימיו נגזלו אלא גם - שכל מעין בעל שם פלסטיני בעל משמעות כמו "מעין אל קוס" (מעיין הקשת ) נגזל ומקבל שם שנתנו לו גוזליו: "מעין מאיר".

לדעתי, אם מחברים את הנגישות שמאפשרת הפעילות של מחסום ווטש לבני הכפרים, עם הזכות שתעודת הזהות הישראלית מקנה לנו להיכנס לתוך ההתנחלויות לצלם ולחשוף אתרי תרבות פלסטינים ומורשת  אנושית כללית שנכלאו בהם-  אפשר להיאבק ביחד למען סילוק מחסומים נבזיים אלו ששום תירוץ ביטחוני לא ניתן להלביש עליהם.