שועפאט, בבית אבו-חדייר
צדק הוא פריווילגיה או צדק הוא רק לפריווילגים
כשקראתי אודות הכוונה המתגבשת לקצר את עונשם ולחון את רוצחי הילד מוחמד אב-חדייר,
https://www.haaretz.co.il/news/law/2023-11-28/ty-article/.premium/000001...
באתי אל הוריו כדי להיות עמם כמו אז, ימים אחדים אחרי הרצח, לאחוז בידם בלא אומר ומילים. חשבתי אולי נשתוק מעט ביחד.
אלא שמיד עם הכניסה לחדר ההסבה שהוא חדר הנצחה לילד שעדיין בוער, נפתחו חרצובות הלשון והמילים פרצו בדיבור בלתי פוסק של זיכרון וכאב.
אכזבה רבה חשים ההורים כלפי המערכת המשפטית ועושי דברה שבכלל מעלים על הדעת לשלוח לחופשי את הנתעבים שברוצחים.
הם ספרו שביום ראשון, (ה- 3 בדצמבר) יתקיים בבית המשפט דיון בבקשות החנינה וקציבת העונש, דיון שהם, הורי הקורבן, שבפועל הקורבנות, אינם רשאים להיות נוכחים בו. מי שייצג אותם הוא עו"ד מטעמם שבידיו הפקידו את תיק העדויות ואת מלא תחושות הכאב, הפחד והעלבון.
קראתי ואני לא זוכרת איפה ש"צדק הוא פריווילגיה", וידעתי שכשאין שוויון בין בני האדם ויש מדרג של שווים ושווים יותר, שכשיש מדרגות בשוויון יש גם מדרגות בחלוקת הצדק, ובמקום בו איננו שווים לשכנינו שחייהם מותם וחירותם היחסית תלויים על בלימה, גם ערכי המוסר שהם מנת חלקם שבריריים. שנכון יותר לומר שצדק הוא לפריווילגים, שפה בין הנהר לים, הצדק הוגלה, אולי נשדד ומצוי בידי חוטפיו הבן-גבירים והסמוטריצ'ים והלווינים ולהקותיהם, וגם אם מאות סיבות ותירוצים שיכבסו את הרצח הזה ודומיו, ידיהם של המבצעים, המכסים והמצדיקים מלאות דמים ולא ינוקו.
נוכח האווירה בבית משפחת אבו-חדייר, אני חוששת מאד מהתגובה של הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים אם וכאשר בית המשפט, משרד המשפטים ונשיא המדינה יאשרו את בקשות החנינה וקציבת העונש, כי אז גם אלף כבאים לא יצליחו לכבות את האש שתוצת ברחובות.