עציון 13:45

המת"ק התנהל היום באופן לקוי ביותר. אף כי היו רק אנשים מעטים, הם המתינו שעות רבות ואיש לא טיפל בהם. הוסבר לנו ש"הייתה לחיילים פעילות", אבל לא הוסבר טיב הפעילות. במקום היו רק שני חיילים, כולל החייל היושב בחלון, ולא היה קצין. נאמר לנו שאין נותנים היום מגנטים, אלא רק אישורים רפואיים. אבל גם אלה לא ניתנו מיד.   אישה חולה, שסבלה מלחץ דם גבוה וכאב ראש חזק, בקשה להגיע לבית-החולים "מוקסד". היא המתינה שעתיים והתמוטטה. הוזמן אמבולנס של "הסהר האדום" ואנשיו הוציאו אותה על אלונקה.  אדם מבוגר שבא לבקש אישור לצאת לירדן עם נכדו הזקוק לטיפול רפואי המתין זמן רב. בזמן ההמתנה הוא סיפר לנו שאשתו הייתה חולת כליות וטופלה בדיאליזה ב"הדסה". היה לה אישור-כניסה לישראל בכל זמן, גם בזמן כתר וסגר. אבל בזמן הסגר הממושך על בית לחם (40 יום) ב-2003 סרבו לאפשר לה לצאת לדיאליזה ב"הדסה". חמש פעמים היא הגיעה באמבולנס למחסום וחמש פעמים שלחו אותה חזרה. בעלה סיפר לנו שהוא התחנן שירשו לה לנסוע ל"הדסה", והסביר שאם היא לא תטופל בדיאליזה היא תמות, "אז שתמות בבית", אמר לו החיל. היא מתה אחרי 11 יום.  

באולם ההמתנה התרוצץ ילד בן שלוש ומדי פעם פרץ בבכי. אמו סיפרה שהיא באה למת"ק כדי לקבל אישור-כניסה לבעלה שצריך לעבור ניתוח. היא מחכה במקום הזה כבר זמן רב. הילד רעב, אך היא אינה יכולה להשיג לו אוכל. אין במת"ק, או בסביבתו, שום אפשרות לקנות מזון ומשקה.

בעל ואשה סיפרו שלפני יומיים הם הגישו בקשה לרשיון לבקר בחג את קרוביהם בירושלים. אמרו להם לבוא לקבל את הרשיון למחרת בבוקר. כשהם באו, נאמר להם שאין מוצאים את בקשתם. הם הגישו בקשה חדשה. הורו להם לבוא היום. היום סרבו לתת רשיון בנימוק ש"החג כבר עבר".    מנהל בית ספר בבית לחם ביקש אישור-כניסה עבור גיסו, חולה סרטן הזקוק להקרנות. נתנו לו אישור ליום אחד. אחרי הסברים ותחנונים האריכו את האישור לשלושה ימים. החולה זקוק לחודש רצוף של הקרנות. הגיס בא שוב והגיש בקשה נוספת. הוא חיכה באולם ההמתנה זמן רב. שלומית טלפנה לדני והוא נענה ועזר. האיש קבל עבור גיסו רשיון ל-30 יום. גם אמו של הילד הקטן קבלה את הרשיון עבור בעלה, אמנם רק בשעה ארבע כשהמת"ק כבר עמד להיסגר.  גם אישה אחרת, שבקשה אתמול רשיון לנסוע עם ילדיה לחתונה משפחתית בגליל ולא קבלה, בעוד שילדיה הורשו לנסוע, קבלה רשיון. הסב שביקש רשיון לצאת עם נכדו לירדן, לא הורשה, מפני שהנכד עדיין קטין ואין להוציא קטין מהארץ ללא רשות הוריו. בכל שעות ההמתנה הארוכות, כשהחיילים ענו לשאלות הממתינים, הם דברו בצורה יפה ומנומסת 

מעבר רחל 16:45

המוני פועלים שחזרו מעבודתם עמדו צפופים ליד הכניסה. איש אבטחה הכניס אותם פנימה בקבוצות. הם נכנסו בריצה והסתדרו ליד ארבע עמדות פתוחות. המעבר היה מהיר.

4:30 אירתח

בשער הכניסה עמדו כ- 20 איש ממתינים שיפתח השער ויאפשרו להם להמשיך בדרכם. מניסיון, המאבטחים במתקן יודעים בדיוק מי נמצא שם מעבר לגדר. יש מצלמות המדווחות כל הזמן על הנעשה ורק תשומת לב ואכפתיות, או בקשה שלנו, תחלץ אותם מהמתנה ממושכת ,בחום ללא סיבה.

וכך היה. 10 ד' אחרי שביקשנו לפתוח את השער, ראינו את האנשים עוברים וממשיכים בדרכם. לא ספרנו כמה יצאו. אולי חלק נשארו לחכות  מאחורי הגדרות, עד שתנוח עליהם הרוח וייאותו לפתוח את השער שוב.

פועלים ופועלות החלו מגיעים מתום יום עבודה בישראל. רק עמדת בידוק אחת הייתה פתוחה. הבידוק עבר מהר.

 כמה אנשים אמרו לנו, הייתן צריכות להיות כאן אתמול, היה נורא!

הבנו שהשעות העמוסות הן 15:30- 17:30. זה הזמן בו חוזרות הנשים מביקורים בבתי הכלא וגם הפועלים והפועלות מגיעים,

בזמן זה מתחלפת משמרת של המאבטחים ואז הלחץ עצום.

ניסינו לברר עם המאבטחים האם אפשר לפגוש את מפקד המעבר, את הקב"ט או לקבל מס. טלפון של האחראי, נענינו שרונן, הקב"ט , בישיבה ויתפנה עוד שעה וחצי.

16:00 מעבר אייל

מעט מאד אנשים.

המשכנו לצופין. מצאנו יישוב פורח על חורבות יישוב ערבי, כנראה מפואר, לפי השרידים. (מצ"ב תמונות).

16:45 מעבר אליהו

אין אנשים במעבר הולכי רגל.

08:15 מעבר חופשי ללא בדיקה.

08:25 מכונית הורדה לבדיקה שלקחה פחות מדקה. הנהג המשיך לדרכו מאוד כעוס

 אייל 04:00-06:40

לא הייתי באייל מאז המעבר מניהול צבאי לניהול אזרחי, שהתרחש לפני כ-3 חודשים. הטרמינל עצמו מבודד כעת לחלוטין ומוקף בגדרות אבטחה. אין כל דרך לראות את צדו הפלסטיני של הטרמינל או את האנשים הממתינים להכנס לבניין מהצד השני. עובדה זו מגבילה מאוד את יכולתנו להעריך את המצב. אין לנו מושג כמה אנשים מחכים בתור ובאילו תנאים.

היום, יום רביעי, 23 בספטמבר 2009, רק כמה ימים לאחר הסגר של ראש השנה ועיד אלפיטר. נאמר לנו שממתינים בתור פחות אנשים מהרגיל משום שחלקם יחכו לתחילת השבוע הבא כדי להתחיל לעבוד. בשבוע הבא חל יום כיפור ואין ספק שיהיה ביקוש קטן מאוד לעובדים, אם בכלל, וכפי הנראה יוטל סגר.

הגענו בשעה 04:03. בשעה 04:06 התחלנו לראות את האנשים הראשונים היוצאים מצדו הישראלי של הטרמינל לאחר שנבדקו. עד 05:58 האנשים שיצאו אמרו שהיום היה יום טוב. הם אמרו שהתורים לא היו ארוכים ושהם עברו במהירות יחסית. מעת לעת מישהו התלונן על שהוחזק ב-"חדר בדיקה בטחונית" בין 40 עד 90 דקות. בחדרים אלו מוחזקים אנשים שנבחרו באופן אקראי לעבור בדיקה נוספת, העשויה לכלול הסרת נעליים ובגדים.

בשעה 05:00, מגרש החניה שבו אנשים מחכים למעבידיהם או לוקחים מיניבוסים לנקודות איסוף או ליעדים אחרים, היה מלא במאות אנשים. קבוצה של כ-300 גברים עמדה בטורים והתפללה. אחרים ישבו סביב בקבוצות קטנות יותר. תהינו מדוע הם באו בשעה כה מוקדמת אם הם לא היו צריכים לצאת לעבודה מיד. נראה כי הם אף פעם לא יודעים כמה זמן יארך התהליך והם מעדיפים לבוא בשעה מאוד מוקדמת מאשר לאחר ולאבד את עבודתם. לאחר מכן ראינו דוגמה לכך.

בשעה 05:59 דלתות היציאה נסגרו אוטומטית, הבדיקה הופסקה והיוצאים נעצרו כ-50 מטרים במורד הדרך על ידי שומר חמוש. לאחר מספר דקות הוא הוביל את הקבוצה בחזרה באותה דרך שבה באו ולתוך הטרמינל. הבדיקה נעצרה עד לשעה 06:11. נראה שהשומרים בפנים הורו לאחד האנשים שעברו להכנס לתוך "חדר בדיקה בטחונית" והאיש לא התייחס לבקשתם. כאשר הם הבינו שהוא לא ציית לבקשתם ועבר בתורי הבדיקה הרגילים, הם סגרו את כל איזור הבדיקות ועצרו את היוצאים על מנת למצוא אותו.

עיכוב זה, שארך 15 דקות, יצר צוואר בקבוק, באופן שכשהדלתות נפתחו שוב, יצא גל של 200 איש, כולם נראו כעוסים ורבים מהם התלוננו. האווירה שהייתה קודם לכן באותו בוקר השתנתה. בשעה 06:26 נאמר לנו שכמה מאות אנשים בחוץ, בצד הפלסטיני, עדיין מחכים להיבדק.

האדם שנעצר משום שלא נכנס לחדר הבטחון כפי שנתבקש יצא בשעה 06:36. לטענתו, לא ראה שהשומרים הורו לו לצאת מהתור. שני אחיו שיצאו מוקדם יותר חיכו לידנו משום שלא הבינו מדוע הוא מתעכב וניסו להשיג אותו בטלפון. רק באמצעות שני האחים הבנו מה קורה. כפי שאמרו לנו האנשים במגרש החניה, עדיף להגיע מוקדם מכיוון שלעולם אין לדעת מה יקרה. יום "טוב" עלול להפוך לפתע ליום "רע".

במהלך בדיקת האנשים, קצב היוצאים מהשער בצד הישראלי נע בין 30 איש לדקה ועד אדם אחד או שניים לדקה. לא ברור לנו מה גרם לאי עקביות זו.

נאמר לנו שהעברת מי קרח הנה אסורה. אדם אחד התלונן בפנינו שהמים שהיו במיכל הגבינה שלו לא עמדו בכללים, ולכן נשפכו.

מעבר רחל - יום אחרון לעיד אל-פיטר. מספר העוברים גדול אבל התנועה זורמת. בשעה 07:00 כבר כמעט והסתיימה התנועה

 קצין המשטרה עמד בחוץ ליד המדרכות והורה לא להחנות בכניסה.

 שני אנשים הוחזרו למת"ק כי על המחשב הופיע מנוע. כרגיל ללא הסבר. והפעם ראיתי את קצין המשטרה פונה לחייל להפנות את הפלסטיני לבדיקה חוזרת בעמדה אחרת והוא פנה לפלסטיני בהסבר של יותר ממלה אחת.

מת"ק עציון - היתה בעיה שגרמה לבלבול וכעסים: בימי החג אישורי מעבר ניתנו לפלסטינים במת"ק עציון ולא בבית-לחם. ביום רביעי, שהוא היום של אחרי החג, עדיין בא ואנשים רבים לקבלת אישור אך אישור לא ניתן. והאנשים המתינו לאישורים. 

בבירור וטיפול שערכה חנה בר"ג היא קיבלה את המידע הבא:

מיד אחרי שעזבתם הגיע הקצין למת"ק והסביר לאנשים שהחג נגמר ואין יותר אישורים לחג. אחרי שעה וחצי כבר לא היו במקום אנשים. הקצין בא היום למקום מאוחר יותר מכרגיל בגלל חופשת חג.

ועד אז נעלמה האפשרות הזו מעיני המפקדים במת"ק.

בעיה אחרת שלא ניתנה לפתרון מקומי – החייל בכניסה התעקש לא להכניס אדם שמקום מגוריו הוא הראמלה בטענה שהוא רשום שמגוריו בבית-לחם והפנה אותו לבוא ביום שני שזה היום המיועד לתושבי בית-לחם. בתעודת ה זהות של האיש כתוב שהוא נולד בבית-לחם אך מקום מגוריו חראמלה. התעקשותו של החייל שלא להכניסו היתה קשה על האיש אף יותר מאחר שהוא אכן הגיע ביום שני אך הופנה ליום רביעי. חלם או לא?

במוקד ההומניטרי נאמר שהאיש אכן רשום במחשב כתושב חראמלה אבל החייל, מסיבותיו הוא, לא רצה לגשת למחשב לבדיקה ואימות . התעקשותה של עידית הועילה ובשעה טובה הוא עבר..

נבי יונס –

התנועה דלילה. לא פגשנו את אחמד לברכו לחג וחזרנו עם הממתקים למת"ק עציון. השעה 10:00 ועדיין הקצין שעליו דיווחה חנה עדיין לא היה והאנשים מחכים. 

14.30 – 17.30 

  אתרי בניה חדשים מקיפים את הר חומה ובניית "מגרד השחקים" בכניסה משיג שיאים במהירות גמר בנייתו. כנראה שמישהו קרא את הדו"ח הקודם שלנו כי הורשינו להיכנס לנועמן ללא כל ויכוח (בפעם הקודמת נאסרה עלינו הכניסה ללא כל סיבה נראית לעין). הכפר נראה נטוש בחום הצהריים, רק שני חמורים טיילו בחוץ. מה שברור הוא שיש יותר ויותר פעילות חקלאית במקום; הרבה חממות נוספות מדי פעם, עצי זית חדשים ושדות רחבי ידיים המוכנים לזריעה לקראת תחילת החורף. במרכז הכפר הותקנו כמה נדנדות ומגלשה, כנראה תרומתו של ארגון כלשהו.  

בדרך לגוש עציון ראינו חקלאים פלשתינים אוספים את תנובת שדותיהם; כרוב ועגבניות.עם בואנו למת"ק יצא אדם אחד ובחיוך רחב ענה לשאלתנו כי מבוקשו נענה ו"הכל בסדר". חדר ההמתנה היה ריק ולכן המשכנו בדרכנו.

nגדל התצפית באל ערוב לא היה מאויש והמוניות עמדו משני צדי הכביש, ליד המכולת, ואספו נוסעים באין מפריע. עצרנו לקנות מעט פירות ושמחנו להיווכח שידידנו אבו נאסים הוסיף קומה לביתו.ממול לאל חאדר, על הכביש לחוסאן עמדו מוניות רבות בצפייה לעובדים החוזרים מיום עבודתם הראשון אחרי החג ואחרי הסגר שקדם לו. 

במחסום המנהרות  יש בצד הימני שני מסלולים המיועדים לפלשתינים, מי שמנסה להסתנן למסלול השמאלי מופנה לצד הימני לשם ביקורת. זמן הבדיקה לא ארך יותר מחמש דקות. גם אוטובוס שכל נוסעיו הורדו ממנו לצורך בדיקה לא עמד שם יותר מעשר דקות. החיילים במחסום לא הוטרדו כלל מנוכחותנו במקום. לאורך הכביש שבין שתי המנהרות הועמדה גדר אטומה מצדו המזרחי, מה שנותן תחושה עוד יותר קלאוסטרופובית מאשר קודם.  שוב לא ניתן היה להגיע ברכב עד למעבר 300 בגלל עשרות אוטובוסים שהובילו נוסעים חרדים לקבר רחל. תמהנו האם שוב הגיע יום הולדתה של רחל אמנו? כנראה שהאתר מבוקש גם בעשרת ימי תשובה. חנינו במגרש החניה הרשמי של המחסום שהיה כמעט ריק. במעבר עצמו הייתה התנועה מהירה. איש האבטחה ניסה להסביר לנו כמה חשובים המחסומים וכמה חשוב לבדוק את העוברים גם בדרכם הביתה. ניסיון להתווכח עם אמירות אלה לא עלה יפה.   

15:40  בדרך.  ב-א-ראם יש רכב משטרתי הבודק רשיונות ועוד.

קלנדיה:
במעבר הרכבים הדרומי אוטובוס עם משפחות אסירים החוזרים מבקור.
  3 שרוולים צפופים במעבר לכוון ירושליים.השעה בפלסטין היא בעצם לקראת 17:00

 במסלול הרכבים הדרומי עומס גדול. את הבודקה הזיזו למרכז הכביש, המעבר שהוצר לקראת הרמאדן נשאר צר ואתו הפקק שהוא גורם. נמשכות עבודות הבניה,לא ברור לצורך מה. מדדנו את זמן המעבר של מערבל בטון כ-12-13 דקות להגיע לבודקים.

16:15   שוב בקרוסלות והכלוב. עומס רב, זהו יום החג האחרון, כבר אחרי 17:15 לפי השעון המקומי והעומס בלתי נסבל. הרבה מאד נשים עם פעוטות ותינוקות, חלקם לא ממש מתמצא בנהלים. אמנם פתוחים 3 מסלולים אבל העומס נשאר אותו עומס כל הזמן,כמעט ואין תזוזה.

 16:30  'קונצרט' קולי בטרמינל . קולות החיילות ברמקול נשמעות כמו נביחות ומתערבבות עם בכי התינוקות.

המסלולים מוגדרים ע"פ צבע התעודה אך אין שום אזכור שאומר לאן ללכת וכך אשה שחכתה קרוב לשעה בתור אחד מגלה שעליה להתחיל מחדש בתור השני. זוג הנושא תינוק בסל קל מתמרן כמה דקות עד שנמצאת הזוית הנכונה למעבר בקרוסלה.

לתור שבו גם אנו עומדות כבר כ-50 דקות מצטרף סופיאן אבו זיידה בדרכו לתכנית  של לונדון וקירשנבאום וגם הוא מגלה אחרי המתנה שעליו לעבור למסלול התעודות הירוקות. צלצלנו למפקד המתקן דודו א-ח ואכן הצוות הגיע פתר בעיה של אשה צעירה שסורבה כי לא היתה לה תעודת זהות רק תעודת סטודנט והרשום שלה בתעודה  של האם. כמובן טענו נגדנו שלא מכירים אותנו(אותכן לא ראיתי אף פעם..) ששיקרנו שאנחנו עומדות  בתור כבר שעה... הכל מצולם!נכון, המתנו עם כולם 50 דקות וגם זה יותר מידי בכל יום ובפרט ביום חג! ואם הכל מצולם למה לא מקלים כשרואים עומס?!

ב-17:00 לאחר 10 דקות מוקפאות ללא תזוזה במסלול התעודות הכחולות נראה שפשוט אין איש מהצד השני.
רק ב-17:25 פתחו ושוב הפתעה כל מי שחיכה כבר שעה ויותר נאלץ להתחיל מחדש כי המסלול הזה הפך מרגע זה למסלול בלי תיקים. נזכרנו שתינו בעברנו הקבוצי "לאיזה תא כביסה מיועדת חולצת טריקו צבעונית?" ופה "באיזה מסלול יעבור בעל תעודה כחולה ועוד עם תיק?"...

17:40 שוב ילדה בלי קושאן ,היא  בלווי אמה ורשומה בתעודה שלה, הצליחה לעבור בשרוול אחר.

 17:50 גם אנחנו הצלחנו לעבור אחרי המתנה ארוכה.! 

ושוב,"מעבר עטרות" הטרמינל לדוגמא,מעבר גבול הוא בעצם מחסום, מסורג מכל צורה וכוון, מזוהם, מסריח משתן, משפיל בכל דרך אפשרית את הנאלצים לעבור דרכו וחוסם מעברם של עשרות אלפים, להם קשרי משפחה, עבודה, ושרותי בריאות מעברו השני .

יום אחרון של עיד אל פיטר, תנועה מעטה של פלסטינים החוזרים מיום עבודה. הכבישים לענבתא שוקקים תנועה של ערבים ישראלים העורכים קניות בפלסטין או ומבקרים את משפחותיהם. באירתח – עיכובים של פלסטינים הולכי רגל הבאים לביקורי חג בישראל. "זו מדינה גזענית, זו מדינה גזענית" צעק לנו הנהג במעבר אייל.

15:00  מחסום ארתאח

סככת צל חדשה מוצבת ליד קרוסלת הכניסה. מעט מאוד פועלים חוזרים מיום עבודתם. בכניסה מחכים כמה ערבים ישראלים וילדיהם לקרובים הבאים לביקור לסעודת יציאת החג. האיש מנצרת אומר שמחכה כבר 3 שעות להורי אשתו מטול כארם. הוא הגיע לקחתם אליו הביתה. ההם עומדים בשמש מהצד השני ולא נותנים להם לעבור. אין אל מי לפנות בשאלה. עמדות הבודקים נטושות ורק בקצה המרוחק יושב מישהו מול מחשב ובודק את הנכנסים. גם הזקיפים החמושים מלמעלה לא נראים. ריבה מצלצלת למת"ק ובינתיים אט אט יוצאים הקרובים. הם טוענים שיש עוד אנשים שמחכים. השעה כבר 16:40 .עד 19:00 האיש מנצרת צריך להחזיר את הורי אשתו, כי כך כתוב באישור. כמה זמן יבלו אצל בתם?

סוחר מג'יפטליק מתלונן ורוצה שנעזור לו במתן אישורים "ל 3 חדשים כמו בחווארה, כמו  ג'נין ולא רק אישור לחודש". כל חודש הוא צריך לשלם סכום על האישור. וכך יוצא נפסד.

15:50 מחסום ג'וברה
תור ארוך מאוד של מכוניות (בערך 30) משתרך מפלסטין לישראל. כולם ערבים ישראלים אשר ערכו קניות, או ביקרו את משפחותיהם וכעת חוזרים. הכביש לענבתא שוקק חיים מאי פעם. ערבים ישראלים יכולים להכנס לערים בשטח  A  והמצב פתח אפשרויות.

16:00 מחסום ענבתא
התנועה זורמת. במיוחד לטול כארם – זרם של מכוניות בעלות שלטים צהובים נכנס ללא עיכוב. וגם ביציאה מטול כארם אין עיכובים.

16:15  מחסום ג'וברה בחזרה
תור המכוניות הישראליות  ביציאה לישראל ארוך ארוך. בערך 40 מכוניות. הם נעמדים בצייתנות בטור אחד. אנו מבחינות בעוקפים. הילדה המוכרת בין המכוניות מתקרבת לשמשה שלנו ואומרת: "אינתו יהוד, רוחו להונאכ" אתם יהודים, לכו לשם!

 נהג הממתין בתור מחייך לנו ובמבטא ערבי אומר לנו: "תעקפו תעקפו, ליהודים אפשר, אלו המחסומים"!
ואנחנו עוקפות וגם לא נשאלות בעמדת החיילים.

16:30 מעבר אייל
מעט פועלים חוזרים.

משפחה עם 6 ילדים כולם לבושים בחגיגיות יוצאת מהמחסום לטייבה. האב סיפר לנו שבאו לפני שלוש שעות מחַבלה ולא היו לו תעודות הלידה של ילדיו. למרות שכל הילדים רשומים בתעודות הזהות של ההורים, היה צריך לחזור לחבלה ולהביא את התעודות. הילדים בכו ופחדו מהחיילים וכך הם הולכים לחוג כעת.

נהג במכונית רעועה מלאה בנוסעים  מגיע אלינו במגרש החניה. הוא רותח מזעם. אתמול התקשר למת"ק לשאול על אפשרות הבאת משפחתו מירושלים המזרחית לטייבה דרך ג'בארה. המשפחה בעלת תעודות כחולות וירוקות. אישרו לו לעבור שם והיום כאשר הגיע (ובטח המתין בסבלנות בתור הארוך) נאמר לו לחזור לאחור ולהעביר את משפחתו דרך מעבר אייל. "זו מדינה גזענית, זו מדינה גזענית"! צעק, "שעה וחצי בזבזתי עכשיו בסיבוב הזה"!

היום הוא היום השלישי של עיד-אל-פיטר, החג המסיים את חודש הרמדאן.  במשמרת ראינו שההקלות שהבטיחו ברמדאן ובחג לא בוצעו, או שנפלו לצד הדרך. 

מחסום ג'למה, 14:10
הסענו את הפעוטה איה ואמה סוהייל לג'למה אחרי טיפול הדיאליזה שלה בבית חולים רמב"ם.  כשהגענו מגרש החניה היה כל כך מלא שבקושי היה מקום להחנות.  המחסום מלא בהמון מבקרים לחג העוברים מישראל לגדה ובחזרה. 

בכניסה לטרמינל יש לחץ ודוחק. משפחות עומדות עם ילדים קטנים, עוברות בקרוסלה היחידה בשני הכיוונים.  בקצה השני של הטרמינל יש אשנב אחד לאנשים העוברים לגדה, ומאד צפוף שם.  אנשים שנכנסים לישראל באים אל הקרוסלה מאשנב אחר בצד שמואל מחוץ לטווח הראייה שלנו.  אנשים מעוצבנים, מדברים על ההשפלה וההמתנה הארוכה.  איש אחד מתלונן שהוא יצא מהר בגלל בעיית לב, אבל בנו וכלתו עדיין בפנים.  איש אחר מכריז שהוא לא ראה את המשפחה שלו בג'נין הרבה זמן, אבל הוא מוותר: הוא מעדיף לא להתמודד עם ההשפלה הכרוכה במעבר במחסום.   במקום הקלות לחג, נראה שהמחסום הוא צפוף, דחוס, ופחות יעיל מתמיד.

בדרך החוצה ראינו אוטובוס עומד ושאלנו את הנהגים למי הם ממתינים.  הם ענו לנו שהם מחכים לאסוף פועלים העובדים במסיק באזור טבריה. 

בקרוב יהיה פה מעבר למכוניות וערבים ישראליים יוכלו לנסוע לג'נין לערוך קניות.  רואים את המתחם החדש שכבר בנוי שאמור להיפתח בראשון לאוקטובר. 

מחסום סאלם – 15:05
עצרנו בסאלם שהיה אמור להיות פתוח למעבר במשך הרמדאן והחג.  ראינו פתח בגדר ולידו מקום שהוכן למעבר אנשים – אבל המקום היה שומם.  מגוחך שיש דוחק בג'למה, אבל איש איננו מנצל את ההזדמנות לעבור פה.  הצבא הקים רשת צל, שולחנות, ואפילו שירותים כימיים עומדים במקום ממתינים לעוברים – אבל בגלל חוסר פרסום כל המאמצים האלה עלו בתוהו.  שלט אדום ענק מזהיר ישראליים בפני כניסה לשטח A, המסכנת את חיינו ומהווה עבירה פלילית...(
פגשנו את ח', ערבי ישראלי מחיפה, שהמתין לאוטובוס שהסיע אנשים מכפר יאסיף שבגליל המערבי לג'נין.  הוא הסביר שהוא עובד בחברה שמספקת את האוטובוסים לנסיעות לגדה כדי לעודד מסחר.  חברה דנית מסבסדת את עלות האוטובוסים, ואנשים משלמים סכום סמלי כדי לכסות את שאר הסכום.  ח' מכריז שהוא ערבי ישראלי וגאה בכך.  הוא מעדיף לחיות פה – איפה עוד יש תנאים כאלה? 

מחסום שקד-טורה – 15:55 
המחסום שקט.  שלושה הולכי רגל עברו, המואזין קורא מהמסגדים של טורה ודהר אל מלכ.  איש עוצר להתפלל מתחת לסככה. 

מחסום ריחן -  16:15 
מגרש החניה התחתון ריק יחסית: אין פועלים, ורב התנועה במחסום היא משפחות המבקרות מאזור קו התפר.  קול נימוסי קורא בערבית לאנשים עמוסי חבילות: "תכניסו קודם את החבילות, ואז תכנסו."  

למעלה בשרוול הבודקות פחות נימוסיות.  משפחות עוברות בשני הכיוונים.  הבעיות הן כנראה עם משפחות "מעורבות" שיש בהן בן זוג אחד בעל תעודת זהות ישראלית כחולה ולבת זוגו תעודה פלסטינית ירוקה.  לא ברור למה, אבל כל משפחה נתקלת בבעיות: אנשים ממתינים כ-10 דקות עם ילדים קטנים, עייפים, לבושים בבגדי חג מהודרים.  כולם עוברים בסוף – אבל רק אחרי הרבה צעקות מהרמקול והרבה דרישות.  עזבנו בשעה 17:00.     . 

0715- 1130

בשורות טובות (ונקווה שהן באמת סימן לימים הרבה יותר טובים)
שר הביטחון ברק  הצהיר שהוא מוריד חסימות עפר לכבוד עיד אל פיטר, ואכן הדבר נעשה. הרבה מאוד חסימות עפר הורדו. בכבישים 60, 317, 356, והלוואי ולא ייחסמו שוב. רק שאת החסימות העיקריות – הכניסה לדהריה (הכניסה הדרומית לחברון מתחת לבית חגי) והכניסה לחברון מבית ענון – לא הורידו.

כביש 60
מאחזים- מול שמעה, בפאתי דהריה, נראית בניה חדשה. מרחוק היא לא נראית כמו בניה פלסטינית. יש שם מבנה בודד על גבעה. המאחז שצפונית לקריית ארבע – הורחב באוהל גדול.

לאורך כביש 60 מאבטחים של מקורות בודקים את צינור המים, לוודא שאין גנבות – הם מסתובבים עם מאבטח ושואלים אותנו איך אנחנו לא פוחדות.

מעבר סנסנה
כשאנחנו מגיעות הפועלים עברו כבר, ותשעה אוטובוסים של משפחות אסירים ממתינים לבדיקות – שלושה אוטובוסים בצד הישראלי כבר מלאים ומחכים למעבר יתר המשפחות על מנת לנסוע בשיירה לבתי הסוהר. בכל מקרה, ולא חשוב מתי מגיעים, כל אסיר זוכה לארבעים וחמש דקות ביקור. המשפחות חיכו בצד הישראלי כבר משש וחצי ואנו כל פעם תוהות מחדש למה הם באים כל כך מוקדם כשהם יודעים שהביקורת שלהם תתחיל רק בשבע וחצי?! בימים עמוסים כאלה אפשר ורצוי לפתוח עוד אשנבים לבדיקה, אבל בסך הכול המקום לא נראה עמוס מדי: יש ספסלים, והקרוסלה מסתובבת לשני הצדדים כך שאפשר לחזור אחורה ולא להצטופף בתורים.

חברון

היום הוא יום חריג יהודי בחברון. זהו המינוח הצבאי והמשטרתי לחלוקת הימים לתפילה במערת המכפלה – ימים שבהם מותר רק ליהודים להתפלל באולם הגדול של מערת המכפלה, וימים בהם מותר רק למוסלמים. חלוקת הימים נקבעת על ידי המנהל האזרחי, נציגי הוואקף ונציגי הרבנות הראשית על פי לוח החגים.

בימים הנוראים יש ימים כאלה ליהודים, ואז באים אלפי אנשים דתיים באוטובוסים לחברון, מכשירים עבורם מגרשי חניה  - למשל המגרש הגדול ליד מחסום בית המרקחת. נוכחות יהודית כזאת גדולה בשטחי הפלסטינים של אזור H2  מחייבת על פי תפיסת הצבא אבטחה הרבה יותר גדולה, ולכן בכל המחסומים מעכבים צעירים ולוקחים מהם תעודות זהות (הרבה יותר מכרגיל). בכל פינה ובכל סמטה אנחנו מזהות צמדי חיילים. יש יותר סיורים רגליים של לוחמי הצנחנים שמסתובבים ברחובות.
בבית המריבה יש אנשים על הגג, וגם תוגבר מחסום משמר הגבול הרגיל שישנו שם.

בבית שליד מחסום עיקול 160 – תפס הצבא את הגג, הניף שם את דגל ישראל, את דגל החטיבה, והניח צילונית צבאית מעל הראש. על פתח המדרגות העולות אליו הוצמד שלט: קדמת יהודה. המראה מראה הזוי: שלושה רכבים צבאיים, רכב משטרה, גנרטור שמטרטר ללא הרף – ומנקה רחובות פלסטיני מתבונן בכל הנעשה כשהוא ישוב על המדרגות ליד הבית שגגו תפוס.
בן המשפחה שבגג שלה "מתארחים" החיילים ניגש אלינו ומספר שהחיילים דיברו עם המשפחה, העלו כנראה רתכת אל הגג, ועשו שם משהו למעקה – אבל הוא לא יודע בדיוק מה. הם אמרו לבני המשפחה שהם לא יפריעו להם בשגרת חייהם – החיילים נראים אדיבים. שניים מהם שומרים כל הזמן למטה ושניים נמצאים בקומה העליונה של חדר המדרגות. זאת בנוסף לכל החיילים שעל הגג. מי מאמין שכל זה לא באמת מפריע לתושבים.
הבית משגיח על ציר הנסיעה למערת המכפלה, ומבירור מאוחר יותר נודע לנו שבכל יום שישי ושבת עולים החיילים לשם – אבל רק שניים מהם, בלי מטה החטיבה כולו. בכלל, הנסיעה עכשיו בציר ציון מותרת ל 15- 20 רכבים – אלו שביקשו אישור, אך הם לא מורשים לנסוע בציר ביום שישי עד צאת השבת. הילדים הפלסטינים מסתובבים ברחובות כי חופשת החג עדיין נמשכת והם קיבלו אזהרות "ידידותיות" מהחיילים שלא יעזו לזרוק אבנים. דיברנו עם החיילים ששמרו למטה והם אמרו לנו שמחר כבר לא יהיה "יום חריג יהודי" ועל פי מיטב ידיעתם מחר הם ירדו מהגג. ביקשנו את אחד מחברינו הפלסטיניים לעדכן אותנו בקורה שם.

שכונת תל רומיידה למעלה - להפתעתנו הורידו מהבית המשקיף על חברון (אזור H1) את רשת הצל הצבאית וירדו מהגג. עלינו לבדוק – הגג מסודר ושטוף ונקי! לא להאמין!! ורק מה שנשאר להוכחה שהחיילים היו שם הוא עיתון החג מראש השנה. נראה שהפלסטינים התרגלו כבר לכל דבר.

יש חצבים פורחים בדרך ובדרכנו חזרה אנחנו נכנסות לאום אל חיר לתת לתושבים דברים שעופרה שלחה להם ובדרך מקפיצים פעילי שלום לחירבאת טוואני, ומשם הביתה.

"יום חריג יהודי" – או שגרת כיבוש – כרצונכם.