היתרי עבודה במרחב התפר.
https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.6805996
המדינה צמצמה בעשרות אחוזים את מספר ההיתרים לחקלאים פלסטינים במרחב התפר
72% מבקשות הפלסטינים לעיבוד אדמותיהם בין גדר ההפרדה לקו הירוק נדחו ב–2018, לעומת 24% ב-2014. רק שיעור קטן מהסירובים מנומק ביטחונית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חקלאי פלסטיני נכנס לאדמתו ליד קלקיליה, ב-2017צילום: ניר קידר
המדינה צמצמה באופן משמעותי את מספר החקלאים הפלסטינים המורשים לעבד את אדמותיהם בשטח המכונה "מרחב התפר
", בין גדר ההפרדה לקו הירוק. ב–2018 עלה שיעור הסירוב לבקשות הפלסטינים להיתרים חקלאיים ל–72%, לעומת 24% ב–2014 — כך עולה מנתונים שמסר המינהל האזרחי למוקד להגנת הפרט, על פי החוק לחופש המידע. כמו כן, קטן עד מאוד מספר ההיתרים ל"תעסוקה חקלאית" מעבר לגדר ההפרדה, שניתנים בדרך כלל לבני משפחה של בעל החלקה שנלווים אליו, אך גם לפועלים בשכר.
נתונים אלה מאששים דיווחים של חקלאים שהתקבלו במוקד, ב"הארץ" ואצל פעילות מחסום ווטש, על המכשולים הביורוקרטיים שנוספו בארבע השנים האחרונות בדרך לקבלת היתר לעבד את אדמתם. רק שיעור קטן מהסירובים מנומק ב"מניעה ביטחונית".
פרדסים במרחב התפר ליד ההתנחלות צופים, ב-2017צילום: ניר קידר
- המדינה מונעת בשיטתיות מהפלסטינים לעבד את אדמותיהם מעבר לגדר
- המדינה בוחנת יישום של חוק ההפקעה על אדמות חקלאיות
- השר אריאל אסר להכניס תוצרת חקלאית מהגדה, והרשות נקטה צעד דומה
שטח האדמה שמעבר לגדר ההפרדה הוא כ–137 אלף דונם. מתחילת 2018 ועד 25 בנובמבר אישר המינהל האזרחי רק 1,876 בקשות להיתר חקלאי, מתוך 7,187 בקשות שהוגשו לו. מדובר בקפיצה של עשרות אחוזים בשיעור הסירוב לעומת 2014, אז עמד על 24%: מספר הבקשות להיתר חקלאי היה 4,288 ומספר ההיתרים 3,221. לפי נתוני המינהל האזרחי, מספר הבקשות להיתרים לתעסוקה חקלאית ירד מ–24,424 ב–2014 ל–14,857 ב–2017. על פי הנתונים שמסר המינהל האזרחי למוקד, ב–2018 צנח מספר הבקשות להיתר לתעסוקה חקלאית ל–2,959 בלבד. שיעור הסירוב להיתר תעסוקה חקלאית בשנים 2017–2014 נע סביב 30%, ואילו ב–2018 סורבו כמחצית מהבקשות.
בתשובת המינהל האזרחי ניתנה גם התפלגות הסיבות לדחיית הבקשות: 2.2% בממוצע מסך הבקשות בשנים 2015–2018 נדחו בעילה ביטחונית (אין נתונים ל-2014). עילות רווחות לדחיית הבקשות, כפי שמצוינות במסמך הנתונים שמסר המינהל האזרחי, הן "כישלון בבחינה מינהלתית", "הקרקע נמצאת באיו"ש" (כלומר לא בשטח שמעבר לגדר ההפרדה), "בקשה חסרת פרטים" ו"בקשה חסרת מסמכים". אלו סיבות בירוקרטיות בעיקרן, שלדברי רבים מהחקלאים מקורן בטעויות שאינן שלהם.
ב–2009 החל המוקד להגנת הפרט לטפל בפניות של חקלאים שלא קיבלו היתר לעבד את אדמתם, החל בבירורים במינהל האזרחי שמביאים לאיתור השגיאה הבירוקרטית וכלה בעתירות לבתי משפט. מספר הפניות עד כה הוא 1,400 (בסך הכל 950 חקלאים ומשפחותיהם, שחלקם פנו כמה פעמים לסיוע). בשלוש השנים האחרונות סייע הצוות במתן היתרי כניסה לאדמותיהם לכשני שלישים מהפונים: 352 חקלאים. הטיפול והבירורים הבירוקרטיים במינהל האזרחי אורכים חודשים ארוכים, שבמהלכם מנועים החקלאים מלהיכנס לאדמותיהם. צוות המוקד, הכולל גם עובדת במשרה מלאה שרק עוסקת בבעיות הגישה לאדמות שמעבר לגדר ההפרדה, נאלץ לסנן חלק מהפניות בשל העומס הרב.
חקלאים פלסטינים ליד ג'נין, ב-2017צילום: ABED OMAR QUSINI/רויטרס
עילות אחרות שמציין המינהל האזרחי לסירוב לבקשות להיתר חקלאי הן "אי עמידה בקריטריונים שבמדיניות", "קיימים מספיק היתרים לקרקע", "אין זיקה לקרקע" ו"קרקע לא מעובדת ואין זיקה ישירה לקרקע".
רק ב–2018 נדחו 83% מהבקשות בשל "אי עמידה בקריטריונים", כביכול, אף שמדובר בחקלאים ותיקים, שמאז 2002 הרגילו את עצמם למשטר ההיתרים המשתנה תדיר בגדר ההפרדה. עילה לאי־מתן היתר שאינה מופיעה בעילות הכלולות בתשובת המינהל ל"מוקד", אך ניתנת על ידי פקידי המינהל בעל פה, היא שהחלקה היא "קטנה" מכדי שתצריך עיבוד (מתחת ל–330 מ"ר). מהסבר זה אפשר ללמוד על השינוי העצום שכופה המדינה מאז 2014 במנהגי הבעלות ועיבוד הקרקע של הפלסטינים: המינהל האזרחי אינו מכיר בבן או בבת הזוג של בעל החלקה הרשום וילדיהם כבעלי זיקה קניינית לאדמה, והם זכאים להיתר כניסה לאדמתם כ"מועסקים" — אם החלקה גדולה מספיק לפי "הקריטריונים".
כשהם בוחנים אם אדם זכאי להיתר לעבד את אדמתו, פקידי המינהל האזרחי מחשבים על דעת עצמם את חלקו היחסי של כל חקלאי באדמת משפחתו, הרשומה על שם אחד ההורים או הסבים, ואת מספר הידיים הדרוש לעיבוד כל חלקה כזו, לפי הגידולים החקלאיים. הם אינם מתחשבים במסורת העיבוד הקולקטיבי של אדמת המשפחה, במנהגים של יציאה לעבודה משותפת בחלקה עם הילדים והנכדים, או בכך שכמה מהאחים נמצאים בחו"ל או עובדים בעבודות הוראה ומינהל שונות, ולכן אינם פנויים לעבודה חקלאית.
כך, בשנים האחרונות כופה המינהל האזרחי תהליך של פיצול בעלות מתמשך בחלקות האדמות, כשגודלן מחושב לפי מספר היורשים הישירים. כך אפשר להגיע לחישוב של חלקות "זעירות" שמתחת ל–330 מ"ר, שאינן מצריכות עיבוד, כביכול. 31 מתיקי הסירוב להיתר חקלאי שבהם טיפל המוקד ב–2018 הם בעילת "חלקה זעירה" לעומת 9 תיקים כאלו ב–2017.
המינהל האזרחי מסר את הנתונים ב–26 בנובמבר 2018, 17 חודשים אחרי שהמוקד הגיש את בקשתו לנתונים, וגם זאת רק אחרי שהוגשה עתירה לבג"ץ. התשובה חלקית בלבד, וקצין פניות הציבור במינהל האזרחי הסביר שישנם נתונים שאינם ניתנים להפקה ממוחשבת, בהם מספר ההיתרים שהוחרמו, שניתנו בעקבות השגה או עתירה לבג"ץ וכן היתרים קצרי מועד, המיועדים לעונת מסיק הזיתים, ושלפי התרשמות המוקד באים לעתים במקום היתר חקלאי ארוך טווח.
ג'סיקה מונטל, מנכ"לית המוקד, אמרה ל"הארץ" כי "הנתונים מאששים את עמדת המוקד כי בניגוד לפסיקת בג"ץ, המכירה בזכותם של התושבים לעבד את קרקעותיהם, יחד עם משפחותיהם ועובדיהם, הצבא פועל בשיטתיות כדי לגזול זכות בסיסית זו, לצמצם את כניסתם של חקלאים פלסטינים ל'מרחב התפר', ולהביא בהדרגה לנישולם מהקרקעות".
תגובת המינהל האזרחי תתפרסם בנפרד בימים הקרובים.