א-ראם, קלנדיה, יום רביעי, 28.3.07, אחה”צ משקיפות: חנה ט., מיכל א. (מדווחת) 1510 א -ראם לפני מחסום א-ראם עצמו, קיבל את פנינו “מיני מחסום” נוסף: דוקרנים ופנסים פוזרו על הכביש כדי להאט את תנועת הרכבים הנכנסים לדאחיה אלבריד. בצד עמדו אנשי מס הכנסה, מלווים בחיילי מג”ב, ועצרו רכבים באופן רנדומלי כדי לבדוק האם יש להם חובות. בדיוק כשהגענו היינו עדות לרכב שהוחרם ממישהו (בעל תעודה כחולה). הוא הסביר לנו שהרכב שייך לאחיו והוא גם בעל החובות למס הכנסה. הוא היה מלא זעם עצור, ואמר לנו שלקחו לו את הרכב “רק בגלל שאני ערבי”. המשכנו אל המחסום, ושם ראינו איך החיילים מחזירים אישה בת 50+ לאחור ושולחים אותה לעבור דרך קלנדיה. כל זה בגלל שאיננה תושבת השכונה ואינה נכללת ברשימות. שוב האבסורד של הכיבוש – האישה נאלצה להאריך את דרכה בעוד חצי שעה (לפחות), אע”פ שיש לה תעודה כחולה ומותר לה להכנס לירושלים. לקחנו מונית פלסטינית ונסענו איתה עד לחניון הרכבים של מחסום קלנדיה. 1550 קלנדיה – מחסום הרכביםבמעבר הרכבים בקלנדיה ראינו פלסטיני שעומד מול 5-6 שוטרים הניצבים מעבר לכביש. היו בינהם חילופי צעקות: הפלסטיני ניסה לברר איפה חברו שעבר במחסום לפני יותר מחצי שעה (וכנראה שניסה להבין גם איפה הרכב שלו). השוטרים ענו לו בצעקות שאין להם מושג. אח”כ הסכימו להגיד לו שאולי לקחו אותו מהיחידה לגניבת רכבים. הם לא הסכימו להגיד לו מה מספר הטלפון של היחידה הזאת, ואמרו לו שכדי לברר את זה הוא צריך לחייג “100”. הפלסטיני רתח מכעס והתחיל לצעוק עוד יותר. מנגד, אחד השוטרים החל לצעוק לעברו בהיסטריה “אל תתקרב!”. זה היה קצת מוזר, היות וברור שהוא לא היה חמוש, והשוטרים שמולו דוקא כן. הוא עזב בכעס את המקום. (כנראה שהיום יש מבצע אכיפת חוקים. אנחנו פגשנו “רק” את מס הכנסה והיחידה לגניבת רכבים של המשטרה. ייתכן שהחלט שבמחסומים אחרים יש עוד מבצעים מסוג זה). במחסום שלפני בדיקת הרכבים שמענו את החיילת שואלת נהג אוטובוס (בעברית): “כל מי שצריך לרדת, ירד?”. ואכן, ברגע שהאוטובוסים מתקרבים, יורדים מהם כל האנשים הצעירים והולכים לעבור דרך המחסום הרגלי. המבוגרים והילדים הממש קטנים יכולים להשאר בפנים. הפלסטינים כבר יודעים את הכלל הזה, וכל מי שצריך לרדת – יורד. אח”כ נהג האוטובוס אישר באוזנינו שאכן זהו הכלל. החילת שיושבת בבוטקה קוראת לילד שנמצא באחד הרכבים ומבקשת ממנו להראות את “הקושאן” (תעודת הלידה) שלו. היא שואלת אותו דרך המיקרופון אם זה אכן הוא, וגם באיזה בית חולים נולד. אח”כ מאשרת לו לחזור לאוטו ולעבור. 1620 קלנדיה – מחסום רגליליד הקרוסלות אנחנו פוגשות אישה בשם מנאל, שניגשת אלינו כשהיא מאוד נסערת. היא סיפרה שבשבוע שעבר החיילים העבירו אותם ממסלול מס’ 1 למס’ 4, אך כשהגיעו אליו הוא היה סגור. ואז הם חזרו בחזרה… היא אמרה שהיה לה ברור שזה נעשה רק בשביל “לתזז” את הפלסטינים, וזאת לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. דיבורה היה מלא עלבון וכעס. יחד עם זאת, היא הודתה לנו שאנחנו מדווחות על כך. אח”כ פגשנו אישה כבת 40 שסיפרה שהיתה במת”ק מ-8 בבוקר, ורק עכשיו (1600) קיבלה את האישור המיוחל. היא אמרה שזה לקח זמן כ”כ רב כי המת”ק היה סגור בהתחלה, ואח”כ היה שם מס’ מצומצם של חיילים שנאלצו להתמודד עם פניות רבות. האישה מראה לנו שיש לה הזמנה לבדיקה בבי”ח “מקאצד”, והיא אומרת שבכל פעם שיש לה הזמנה כזאת (לדבריה, לעיתים תכופות כי היא חולה), היא צריכה לבלות עוד יום שלם במת”ק כדי לקבל אישור מעבר ליום זה. עברנו במחסום (שם שמענו שוב את כלל ה”ואחד ואחד” – כרגיל). לקחנו אוטובוס בחזרה לא-ראם. ב-1700 עדיין היו שם אנשי מס הכנסה ומג”ב, המשיכו לעצור אנשים ולבדוק אותם. ישבנו לשתות תה אצל איבראהים. היה עצוב לראות את המקום כ”כ ריק ועזוב, ולשמוע את איבראהים מספר על הימים שבהם המקום היה משגשג, לפני שנת 2000. כיום איבראהים לא מצליח להתפרנס בכלל, ומגיע לפתוח את המקום “רק כדי לא להשתגע בבית”.