ירושלים
אבו-דיס, סוואחרהיום שלישי 26/07/2005 אחה”צ משקיפות: יעל ו., אילנה ד. (מדווחת) משמרת משעה 15:00 ועד 18:00אבו-דיס, לאורך החומה עד ג’אבל מוקאברנעדרנו מהשטח כחודשיים ועתה אנו מרגישות כתיירות שלא מכירות את האזור. בתחנת הדלק חנו מספר אוטובוסים מוכנים להסיע את תושבי המקום לתוך ירושלים. חייל בודד בדק כל עובר אורח. נסענו ברכב בכביש אספלט מחודש ונקי עד להצטלבות לפני מלון הצוק. שמנו לב שגדר התיל שתמיד סגרה את המעבר הוסטה הצידה. בקצה הדרך נבנה שער חדש. חוט תיל דוקרני מקשט את החלונות השבורים של המלון. המשכנו לקדמת ציון, עברנו את האוניברסיטה בכביש הסלול היטב, שהיה ללא תנועה סואנת, עד לג’אבל מוקאבר. במקומות אחדים לאורך הכביש כבר רואים פיתוח גינון בצדו המערבי של הכביש. אחרי א-טור שוב צפינו בגינון סביבתי לאורך הכביש בתוספת כתובות על החומה. העיקולים החדים והתלולים לאורך הדרך היוו קושי רציני על הבלמים שלנו. בעזרת עובדים אחדים שהיו בשטח (אותם פגשנו שנית בהמשך בוואדי נאר) קיררנו את צמיגי הרכב. הפישפש בדרך אל מה שהיה הפישפש ראינו תושבי המקום שעוברים לירושלים. בפישפש עצמו היו שוטרי מג”ב שאיפשרו רק לבעלי תעודות זהות כחולות לעבור וגם זה רק אחרי בדיקה חסרת רחמנות ורישום מדוקדק. נהג מונית סיפר לנו שהשוטר ג. וחבר מרעיו חזרו ושהם מכים פלשתינאים שרשיונות המעבר שלהם אינן תקפות. כמו כן יידע אותנו שהמג”בניקים הכריזו על סגר ובבוקר לא איפשרו את המעבר אפילו לבעלי תעודות זהות כחולות. פ. מפקד המחסום סרב לענות לשאלותינו ואמר שתפקידו לא כולל הידברות אתנו. כשהגיע ג’יפ עם מפקדו של פ., שאלנו אם קיים סגר. נאמר לנו שאין סגר. למרות זאת, חכו מספר פלשתינאים בחצר המנזר לעזיבתם של שוטרי המג”ב אשר, לפי דברי נהג המונית, שוהים במקום מאז שעות הבוקר. אחדים מתושבי המקום עברו את הגדר במרחק מה מהחסום, מצפון לו. ןןאדי נאר – הקונטיינר נסענו לקצה השני של אבו דיס כדי למסור סוללה חזקה לתפעול כסא גלגלים עבור בן-חסות של ברברה. בדרך לוואדי נאר הופתענו לראות שהכביש סלול באספלט והותקנה תאורת רחוב. קטע קטן מהכביש, בין הסיבוב החד והאוניברסיטה, עדיין לא נסלל אך מלבד זה, הכביש נוח ומושלם. הדרך שעוברת בקידר הייתה חסומה אולם כשהגיע רכב דיפלומאטי התייצב מיד חייל עם מפתח שפתח את השער. לנו לא נתנו להתקרב למחסום. הצלחנו להסתכל על המחסום המוביל לשרותים (גם זה עם מחאה מצד החיילים). החיילים היו אנשי מילואים ששמחו לשמור במחסומים במקום להיות בעזה. כל המכוניות וכל העוברים רגלית נבדקו במעבר לשני הכיוונים, אולם לא נוצר תור. חזרנו באותו מסלול בו הגענו לקונטיינר.
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-