ביקור בנבי סמואל, ראיון עם מועצטם קאק בראס אל עמוד, הפגנה לזכר ח’ליל א-ראשק מול בית הנשיא

13:00 נבי סמואל ביקרתי את ע’ מכרנו הוותיק כדי להתעדכן במצב הכפר השוכן למרגלות המסגד וקבר שמואל הנביא/נבי סמואל.
הגעתי בזמן מיוחד, בתקופה הנקראת “בין הזמנים”. זוהי חופשה כללית בישיבות ובבתי הספר במגזר החרדי ודתי בישראל – והקהל הדתי בישראל ובגדה מגיע בהמוניו לכל יעדי הטיולים והנופש, ובמיוחד לאתרי תפילה יהודיים בגנים לאומיים וברשות העתיקות. לנבי סמואל מגיעות משפחות על ילדיהן וטפן, הכניסה כמובן חופשית – ותושבי מובלעת נבי סמואל הנצורה מנסים להתפרנס בהצגת אטרקציה – רכיבת חמורים. המובילים הם ילדים מנבי סמואל הנצורה. מראה הזוי…
ע’ מספר שהמחסום היחיד שהם זכאים לעבור בו לעולם החיצון, מחסום אל ג’יב מול גבעת זאב, סגור כבר 4 ימים. ענישה קולקטיבית על ניסיון הברחת המחסום, תוך פגיעה בחלק ממנו תוך נסיעת הבריחה. מי שעשה זאת אינו קשור כלל לכפר. יש שמועות שהיה זה גנב רכב. על המצב במסגד והכניסה של התושבים הפלסטינים לתפילות, הוא אומר שלא הרבה השתנה מאז הופקע במאי 2026 מתחם המסגד המזוהה עם קבר שמואל מידי הווקף הירושלמי. הצו חל על שטח של 110 דונמים שבהם המסגד והאתר הארכיאולוגי, מעיין ושטחים חקלאיים. עילת ההפקעה “טובת הציבור”.  רק שעכשיו הכול פרוץ מבחינת תפילות היהודים בקבר שמואל הנביא. פעם היו מגבילים שהייה בלילה של אברכים ומבקרים, עכשיו כבר אין הקפדה. יש לו גם ביקורת על הווקף הפלסטיני שלא פעל בנחישות לשמור על סמכויותיו במקום, ונכנע ללא מאבק להשתלטות העוינת הראשונה במינה על אתר דתי פלסטיני גדול ופעיל.

תזכורת: את הכפר הפלסטיני העתיק הותירו כמובלעת פלסטינית והכריזו מסביבו על פארק לאומי ושטח C בשליטה ישראלית מלאה. כל בנייה חדשה בשטחו אסורה, וכל תוספת בנייה, גם הקטנה ביותר נהרסת. רוב שטחיו החקלאיים הפכו לפארק לאומי, או שאין לבעליהם הפלסטינים גישה אליהם. התושבים לכודים בכפר ואינם יכולים לנוע מחוץ לו, אלא אם יש בידם אישורי כניסה לנסיעה עד מחסום אל ג’יב, המוביל לגדה ומחזיר ממנה. רשימת האישורים למעבר במחסום יחיד זה נמצאת תחת פיקוח דרקוני. אם ביתך נהרס, או עברת להתגורר זמנית באזור פלסטיני מעבר למחסום, אתה מאבד את תושבותך, למרות שהאדמה שייכת לך. ואז אתה נמחק מרשימת הזכאים להגיע לכפר. כיום נותרו כ-300 משפחות בכפר. החיים בו בלתי אפשריים והמטרה של כל הקשיים היא שיעזבו כולם.
לפני כשנה כל כפרי האזור הפלסטיניים הוכרזו כמרחב התפר באופן רשמי. עתה גם קרובי משפחה מהגדה אינם מורשים להגיע אליו ולשהות בו גם במקרים מיוחדים. אחיו של ע’ נשוי לישראלית בעלת תעודה אזרחות ישראלית וכך גם שני בניהם ובתם. אך אינם יכולים להתגורר בו רשמית עם משפחתם וגם אינם יכולים להתגורר עם בני משפחתם בגדה. הם אפילו אינם זכאים לעבור אליו במחסום אל ג’יב.

14:00  נפגשתי עם כמאל, הנהג המעולה שלנו, ונסענו לבקר את נהג האוטובוס הירושלמי שהותקף באלימות קשה כמה ימים קודם לכן. הוא איבד הכרה, נפצע והובל לבית החולים. שמו מועטצם קאק והוא מתגורר בראס אל עמוד במזרח ירושלים. מסלולו הקבוע עובר במעלה הזיתים (התנחלות גדולה מול הר הזיתים) קרוב לאזור מגוריו, בעיר העתיקה וברמות אשכול וכביש 1 החוצה בין ירושלים המערבית למזרחית. הוא עובד 30 שנה בחברת תורבוס הישראלית, וזכה לשבחים רבים על התחשבות ועזרה לנוסעים שרובם קבועים. את סיפור התקיפה ותוצאותיה תוכלו לשמוע בווידאו שהקלטנו. האיש יעבור מסלול שיקום פיזי ונפשי ארוך וכרגע מפחד לחזור לעבודה כנהג. הוא אומר שנפל בגורלו המר שיתקיפו אותו, אבל כל נהג אוטובוס ערבי אחר שהיה שם היה עובר את אותה החוויה הנוראה. למרות שהיו בצומת ברמת אשכול מצלמות רבות, וגם באוטובוס עצמו יש, לא נעצר איש מהתוקפים הגזענים. הוא הרגיש שאם לא היה מצליח לברוח מהמקום, הם היו הורגים אותו…

תודו שהמצב בירושלים (ובגדה כולה) היום מעלה בתודעה פסוקי תוכחה תנכיים. בעזרת ג’מיני מצאתי פסוק מתאים: “וְאַתָּה בֶן אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים? וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ… הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם…”(יחזקאל, פרק כב, פסוקים ב, ו-ט).

18:00 חברות ממחסוםווטש השתתפו באירוע זיכרון מרגש למנקה הרחובות ח’ליל אל-ראשק,  שנהרג ברשלנות  ובהפקרה פושעת במחסום שועאפט לפני שבועיים. האירוע אורגן בידי “תג מאיר” והתקיים בקרבת בית נשיא המדינה.* השתתפו בו 150 איש ואישה מכל רחבי הארץ. בני משפחתו סיפרו עליו, והדוברים האחרים  קבלו על  הגזענות הפושה בחברה הישראלית ועל המוסר האנושי והיהודי הנרמס בידי אזרחיה ושלוחיה מכוחות הביטחון. עמדנו שם עם פוסטרים מצולמים לזכרו ממפגשה של חברתנו רוני פ’ עם ח’ליל לאחר תקיפתו האכזרית בדצמבר 2024. הוא הוכה ברחוב ירושלמי  שניקה בידי נערים בני בלייעל,  , והם העלו בגאווה את התיעוד ברשתות חברתיות.  התקיפה ריסקה את חייו והוא היה מאז כאוב, מדוכא, מבולבל ואבוד. הענקנו לבתו בת החמש פוסטר עם צילום משפחתי שלו שלא הפסיקה להביט בו.

* למרות שהנשיא היה בכלל בהר הרצל, ההפגנה הוזזה אל מול מוסד ון-ליר ואובטחה בידי כ-15 שוטרי ושוטרות משמר הגבול.  כשצריך לשמור על “הסדר הציבורי” בעצרות שקטות ולא אלימות יש הקצאה מכסימלית של כוח אדם. זו המציאות הבלתי מתקבלת על הדעת והמרתיחה.