נבי סמואל וירושלים: מובלעת נצורה, אלימות גזענית
ביקור בנבי סמואל, ראיון עם מועצטם קאק בראס אל עמוד, הפגנה לזכר ח’ליל א-ראשק מול בית הנשיא
13:00 נבי סמואל ביקרתי את ע’ מכרנו הוותיק כדי להתעדכן במצב הכפר השוכן למרגלות המסגד וקבר שמואל הנביא/נבי סמואל.
הגעתי בזמן מיוחד, בתקופה הנקראת “בין הזמנים”. זוהי חופשה כללית בישיבות ובבתי הספר במגזר החרדי ודתי בישראל – והקהל הדתי בישראל ובגדה מגיע בהמוניו לכל יעדי הטיולים והנופש, ובמיוחד לאתרי תפילה יהודיים בגנים לאומיים וברשות העתיקות. לנבי סמואל מגיעות משפחות על ילדיהן וטפן, הכניסה כמובן חופשית – ותושבי מובלעת נבי סמואל הנצורה מנסים להתפרנס בהצגת אטרקציה – רכיבת חמורים. המובילים הם ילדים מנבי סמואל הנצורה. מראה הזוי…
ע’ מספר שהמחסום היחיד שהם זכאים לעבור בו לעולם החיצון, מחסום אל ג’יב מול גבעת זאב, סגור כבר 4 ימים. ענישה קולקטיבית על ניסיון הברחת המחסום, תוך פגיעה בחלק ממנו תוך נסיעת הבריחה. מי שעשה זאת אינו קשור כלל לכפר. יש שמועות שהיה זה גנב רכב. על המצב במסגד והכניסה של התושבים הפלסטינים לתפילות, הוא אומר שלא הרבה השתנה מאז הופקע במאי 2026 מתחם המסגד המזוהה עם קבר שמואל מידי הווקף הירושלמי. הצו חל על שטח של 110 דונמים שבהם המסגד והאתר הארכיאולוגי, מעיין ושטחים חקלאיים. עילת ההפקעה “טובת הציבור”. רק שעכשיו הכול פרוץ מבחינת תפילות היהודים בקבר שמואל הנביא. פעם היו מגבילים שהייה בלילה של אברכים ומבקרים, עכשיו כבר אין הקפדה. יש לו גם ביקורת על הווקף הפלסטיני שלא פעל בנחישות לשמור על סמכויותיו במקום, ונכנע ללא מאבק להשתלטות העוינת הראשונה במינה על אתר דתי פלסטיני גדול ופעיל.
תזכורת: את הכפר הפלסטיני העתיק הותירו כמובלעת פלסטינית והכריזו מסביבו על פארק לאומי ושטח C בשליטה ישראלית מלאה. כל בנייה חדשה בשטחו אסורה, וכל תוספת בנייה, גם הקטנה ביותר נהרסת. רוב שטחיו החקלאיים הפכו לפארק לאומי, או שאין לבעליהם הפלסטינים גישה אליהם. התושבים לכודים בכפר ואינם יכולים לנוע מחוץ לו, אלא אם יש בידם אישורי כניסה לנסיעה עד מחסום אל ג’יב, המוביל לגדה ומחזיר ממנה. רשימת האישורים למעבר במחסום יחיד זה נמצאת תחת פיקוח דרקוני. אם ביתך נהרס, או עברת להתגורר זמנית באזור פלסטיני מעבר למחסום, אתה מאבד את תושבותך, למרות שהאדמה שייכת לך. ואז אתה נמחק מרשימת הזכאים להגיע לכפר. כיום נותרו כ-300 משפחות בכפר. החיים בו בלתי אפשריים והמטרה של כל הקשיים היא שיעזבו כולם.
לפני כשנה כל כפרי האזור הפלסטיניים הוכרזו כמרחב התפר באופן רשמי. עתה גם קרובי משפחה מהגדה אינם מורשים להגיע אליו ולשהות בו גם במקרים מיוחדים. אחיו של ע’ נשוי לישראלית בעלת תעודה אזרחות ישראלית וכך גם שני בניהם ובתם. אך אינם יכולים להתגורר בו רשמית עם משפחתם וגם אינם יכולים להתגורר עם בני משפחתם בגדה. הם אפילו אינם זכאים לעבור אליו במחסום אל ג’יב.
14:00 נפגשתי עם כמאל, הנהג המעולה שלנו, ונסענו לבקר את נהג האוטובוס הירושלמי שהותקף באלימות קשה כמה ימים קודם לכן. הוא איבד הכרה, נפצע והובל לבית החולים. שמו מועטצם קאק והוא מתגורר בראס אל עמוד במזרח ירושלים. מסלולו הקבוע עובר במעלה הזיתים (התנחלות גדולה מול הר הזיתים) קרוב לאזור מגוריו, בעיר העתיקה וברמות אשכול וכביש 1 החוצה בין ירושלים המערבית למזרחית. הוא עובד 30 שנה בחברת תורבוס הישראלית, וזכה לשבחים רבים על התחשבות ועזרה לנוסעים שרובם קבועים. את סיפור התקיפה ותוצאותיה תוכלו לשמוע בווידאו שהקלטנו. האיש יעבור מסלול שיקום פיזי ונפשי ארוך וכרגע מפחד לחזור לעבודה כנהג. הוא אומר שנפל בגורלו המר שיתקיפו אותו, אבל כל נהג אוטובוס ערבי אחר שהיה שם היה עובר את אותה החוויה הנוראה. למרות שהיו בצומת ברמת אשכול מצלמות רבות, וגם באוטובוס עצמו יש, לא נעצר איש מהתוקפים הגזענים. הוא הרגיש שאם לא היה מצליח לברוח מהמקום, הם היו הורגים אותו…
תודו שהמצב בירושלים (ובגדה כולה) היום מעלה בתודעה פסוקי תוכחה תנכיים. בעזרת ג’מיני מצאתי פסוק מתאים: “וְאַתָּה בֶן אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים? וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ… הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם…”(יחזקאל, פרק כב, פסוקים ב, ו-ט).
18:00 חברות ממחסוםווטש השתתפו באירוע זיכרון מרגש למנקה הרחובות ח’ליל אל-ראשק, שנהרג ברשלנות ובהפקרה פושעת במחסום שועאפט לפני שבועיים. האירוע אורגן בידי “תג מאיר” והתקיים בקרבת בית נשיא המדינה.* השתתפו בו 150 איש ואישה מכל רחבי הארץ. בני משפחתו סיפרו עליו, והדוברים האחרים קבלו על הגזענות הפושה בחברה הישראלית ועל המוסר האנושי והיהודי הנרמס בידי אזרחיה ושלוחיה מכוחות הביטחון. עמדנו שם עם פוסטרים מצולמים לזכרו ממפגשה של חברתנו רוני פ’ עם ח’ליל לאחר תקיפתו האכזרית בדצמבר 2024. הוא הוכה ברחוב ירושלמי שניקה בידי נערים בני בלייעל, , והם העלו בגאווה את התיעוד ברשתות חברתיות. התקיפה ריסקה את חייו והוא היה מאז כאוב, מדוכא, מבולבל ואבוד. הענקנו לבתו בת החמש פוסטר עם צילום משפחתי שלו שלא הפסיקה להביט בו.
* למרות שהנשיא היה בכלל בהר הרצל, ההפגנה הוזזה אל מול מוסד ון-ליר ואובטחה בידי כ-15 שוטרי ושוטרות משמר הגבול. כשצריך לשמור על “הסדר הציבורי” בעצרות שקטות ולא אלימות יש הקצאה מכסימלית של כוח אדם. זו המציאות הבלתי מתקבלת על הדעת והמרתיחה.
תיאור מיקום
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-
נבי סמואל (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר פלסטיני כבן 800 שנה. זהו כפר בכלוב שקוף. נמצא על גבעה נישאת (890 מטרים מעל פני הים) וצופה על כל האזור. על פי המסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית במקום נקבר הנביא שמואל. בשנים האחרונות הפך המסגד לאתר תפילה יהודי פופולארי. היהודים מתפללים במרתף והמוסלמים בחלקו העליון של המסגד. במקום מוצבים כבר שלטים חדשים ובהם פסוקי מקרא ואזכור תקופות הסטוריות ישראליות בלבד. המעיין הסמוך הפך לאתר טבילה מבוקש. בכ”ח באייר בכל שנה נערכת במקום הילולה המונית לזכר הנביא שמואל. עד 1967 היה זה כפר מבוסס בן 1000 תושבים, שהתפתח מסביב למסגד, ובבעלות תושביו אלפי דונמים של אדמות חקלאיות. ב-1967 ברחו משם מרבית תושביו ונותרו 250 איש. ב-1971 גירשה ישראל את תושביו ועד שנות ה-90 "שיטחה" לחלוטין את בתיו, שישבו על שכבה ארכיאולוגית צלבנית והלניסטית, ללא מתן פיצוי כלשהו לתושביו. על חלק מאדמותיו יושבת היום התנחלות הר שמואל, וחלק אחר הוכרז כגן הלאומי. התושבים ניסו לשקם את חייהם על שארית אדמתם במרחק קצר מבתיהם המקוריים, באזור ששימש קודם לכן כמבנים לבעלי החיים בכפר. ואז הוקמה גדר הפרדה בשטחי הגדה והכפר נותר כמובלעת במרחב שבין הקו הירוק ובין הגדר. תושביו נתלשו מכפרי הגדה. כל יציאה לגדה מחייבת מעבר עם היתר במחסום ג'יב המרוחק. התנועה אל ישראל שבתוך תחומי הקו הירוק אף היא אסורה. ב-1995 הוכרז כל אזור הכפר העתיק והחדש ואדמותיו גן לאומי - לא רק בשטח המסגד והעתיקות שסביבו שמשתרעים על פני כ-30 דונם אלא על שטח של 3,500 דונם, כל תוספת בנייה אסורה: חדר, קרוואן, גדר, עץ שניטע. אישורי עבודה ניתנים במשורה. יש בית ספר קטנטן מכמה קרוונים. לצפייה בסרט: נבי סמואל 1099 - 2099 - מחסוםווטש/ערן טורבינר עודכן ינואר 2024
-





