נסענו לברוקין כדי לשמוע על המתקפה המתוכננת מראש של המתנחלים שהם חוו בשבת.  

מכביש 5  פנינו ימינה לכביש 446 המוביל להתנחלויות ברוכין ועלי זהב, ומיד שמאלה בכביש 4765 המוביל לעיירה ברוקין והגענו לשער כתום גדול החוסם את הכביש. מעבר לו חנו לאורך הכביש משני צדיו בשני תורים ארוכים מכוניות שהגיעו מאזור ברוקין וגם מקרוואת בני זייד. המחסום הזה מונע מתושבי האזור להגיע  לכל מקום בגדה, למשל לעבודה בא. ת. ברקן הקרוב, ומאלץ אותם לקחת מוניות. דרך העפר העוקפת לא התאימה לרכב שלנו, וכשהתלבטנו אם לקחת את המונית שחיכתה לנוסעים כדי להגיע לעירייה, הגיע מצד הכפר רכב שהוריד נוסע והסכים לקחת אותנו.

בעירייה פגשנו את ראש העירייה וכמה תושבים והם קראו גם לאלאא שהיה נוכח באירוע והראה לנו צילומים של המתנחלים המגיעים בצעקות מול בתי התושבים עם דגלים ורמקולים. הם סיפרו שבמוצאי שבת ה-1.3, היום הראשון של הרמדאן, בשעה 21.30 ירדו כ-200 מתנחלים מכביש 446, מכיוון ההתנחלות ברוכין, לעבר ברוקין ותקפו 5 בתים הקרובים ביותר לכביש. חלקם הגיעו במכוניות וחלקם במצעד דגלים, נעמדו מול הבתים במרחק מטרים ספורים וצעקו לעברם בערבית “ארחאל מן הון” (לכו מכאן) ועוד דברים וקללות. הם זרקו אבנים לעבר הבתים, שברו חלונות ופגעו במכוניות. הם הדליקו אש ליד הבתים והבעירו את פחי הזבל. הנשים והילדים נבהלו מאד, הסתתרו בבתים מפחד ונעלו את הדלתות. כל האירוע נמשך כ-20 עד 30 דקות. היו מכוניות צבא שהתפרסו לאורך כביש 446 אך הם לא עצרו מבעד למתנחלים ובעצם שיתפו אתם פעולה. אנשים מהכפר ניסו להגיע לבתים של אלה שנפגעו ולעזור להם אך הצבא מנע מהם להתקרב וסגר את הדרך הפנימית המובילה לבתים שהותקפו. על פי עדותם מישהו מהם (הצבא או המתנחלים) ירה באוויר מספר יריות של נשק חי. הפלסטינים אמנם לא התקשרו למשטרה אך דיווחו לארתבאט (הקישור) הפלסטיני על מה שקרה, שיידע את המת”ק הישראלי. בעקבות זאת, כנראה,  הגיעה המשטרה ביום שני ה-3.2 לקחת עדויות לגבי התקיפה, ואולי נכנסו גם לבתים לראות מה קרה. לשאלתנו ענו כי אין הם יודעים מה המשטרה עשתה עם העדויות ולא שמעו ממנה מאז.

אח”כ יצאנו עם אלאא ואדם נוסף לשטח והוא הראה לנו את בתים והמכוניות שנפגעו. שמשות מנופצות, גם במכוניתו החלון האחורי מכוסה ניילון כחול כי השמשה מנופצת. הבית של בן דודו ושל שכנו הם הקרובים ביותר לכביש 446 אך המתנחלים פגעו גם בבתים המרוחקים כמה עשרות מטרים. אלאא ומורד הסבירו שעד לפני כשנתיים היו מעט פגיעות של מתנחלים, אולי פעם בשנה, פגעו במכונית או גדעו עצים. אבל מאז שהוקמה מעבר הכביש שכונת הקרוונים החדשה למפוני אביתר ולישיבה שלהם ההצקות וההתנכלויות גברו בתדירות גבוהה – לדבריהם זאת הרביעית מתחילת השנה.

בדרך עברנו ע”י ביה”ס והם סיפרו שביום שני, 3.3 בסביבות 10 בלילה הגיעו רכבי צבא עם חיילים, שנכנסו לבתים סמוכים כדי לחפש מצלמות שמגנות על הבתים מפני מתקפות. הם לא לקחו את המצלמות אלא רק את ההקלטות שכנראה תעדו את האירועים. לדבריהם החיילים נכנסו גם לביה”ס, שהיה ריק באותה שעה, ושברו דלתות ומצלמות. לא יכולנו לתעד כי הם אמרו שהם מנסים לא לקשר את מוסדות החינוך עם אירועים פוליטיים ובשביל להיכנס לבית ספר צריך אישור של המועצה ושל מפקחי החינוך.

חזרנו דרך חארס וכביש 5066 עד צומת אל פונדוק/ג’ינספוט ומערבה בכביש 55.

השער בכניסה לחארס היה פתוח, בדיר איסתיא הכניסה לכפר ולאזור התעשייה חסומה בשתי זרועות. הכניסה הראשית מכביש 55 לג’ינספוט סגורה בשתי זרועות וניתן רק לעבור ברגל. בעבר, לפני שהצבא הקים את המחסום וסגר אותו מדי פעם היה כאן שוק פורח. ליד המחסום דיברנו עם אדם שחיכה לבנו וסיפר שמאז האירוע בפונדוק, לפני חודשיים, הצבא סגר אותו לגמרי, דבר הממרר את חיי התושבים, בעיקר סובלים הילדים הצריכים להגיע לבתי הספר והמבוגרים. 

המשכנו מערבה בכביש 55. בכפר לאקף הזרוע של vשער הייתה פתוחה. הכניסה הראשית לעזון סגורה כרגיל מאז תחילת המלחמה וליד השער מבנה של אוהל גדול של הצבא והאנשים צריכים לעבור דרכו.

רצינו להגיע לעזבת טביב ולשם כך צריך לנסוע דרך נבי אליאס. הכניסה הראשונה, המזרחית, לאזור התעשייה הייתה סגורה בזרוע והמשכנו לכניסה המערבית ומשם עלינו ונכנסנו לעזבת טביב ובקרנו את מוסא טביב. פגשנו שם גם את הדודה הנחמדה, ילידת רעננה (1930) שמאד התעניינה בגילנו ובמצבנו המשפחתי. לדבריו של מוסא ניתן להגיע לכפרים בין קלקיליה וטול כרם, כמו ג’יוס, בדרך המקבילה לכביש הראשי ולפני הכניסה לעזון להסתובב שמאל למנהרה תחת כביש 55. מוסטפא גם אמר לנו שדרך הקיצור מג’יוס לנבי אליאס ומשם לקלקיליה חסומה עי זרועות או אבנים, אך לא הספקנו לנסוע ולראות זאת בעינינו.