דרום הר חברון, חברון, יום ג' 10.8.10, בוקר
1.עדות נוספת להשתוללות המתנחלים בחברון
2.פעם רביעית שהמנהל האזרחי מפרק ומחרים את ציוד ההשקיה של חקלאי הבקעאה.
כל הנסיעה עד חברון היתה שיגרתית . למעט שיירה של כלי רכב צבאיים שחלפה בנוכחות מסיבית, שום דבר לא נראה שונה וחריג. שום דבר לא בישר את הארוע שנהיה עדות לו בהגיענו לחברון.
חברון
מיד בהגיענו לציר ציון - וואדי אל חסיין בפי המקומיים - ממש לאחר המחסום המפריד בין קרית ארבע ובין העיר, ליד שורת החנויות הראשונה, עוצר
אותנו אדם בשם פתחי גאבר אל גאברי ומזמיננו להיכנס ולראות את חנותו השרופה. הגרפיטי המעטרים את דלתותיו מסבירים הכל. החנות שרופה לחלוטין. 
לדבריו זה קרה כבר לפני 40 יום הוא פנה לכל הגופים האמורים לטפל בענינו, אך עד כה לא קיבל שום תשובה או עזרה. הבטחנו לנסות ולברר.
דרום הר חברון
לפני הכניסה למסלול הרגיל שלנו פנינו לשאול לשלומו של עטא גבר, שמא יש לו חדשות, ואכן היו לו.
"בואו עכשיו, עכשיו!" הוא אומר "הם שוב פה".
מיהרנו למקום. תחילה לחלקה הנמצאת מעברו השני של הכביש מול ביתו. שם היה צוות של סוכנות רויטרס, מצלמים ומראיינים. "לכו לאזור השדות שנמצא מתחת לנופי ממרא" הם אומרים לנו. "שם הם מפרקים"
אנחנו ממהרים בדרכים לא דרכים, בשבילים שבין הכרמים, ומגיעים לפעילות בעיצומה: עובדי המנהל האזרחי, תחת אבטחה של חיילי צהל מהמ"תק ומשמר הגבול, מפרקים את הטפטפות ומעמיסים בעזרת מנוף למשאית. שופל "מיישר" את האדמה. אנחנו מבקשות לדבר עם האחראי ומפנים אותנו ליזהר להב הממונה מטעם המנהל לנושאי המים. הוא מציג לנו תעודות.
"יש לכם צווי הריסה?" אנחנו שואלות.
"פה לא" הוא אומר וממשיך: "אנחנו לא הורסים כלום, רק לוקחים את הציוד כדי למנוע גנבה. הם גנבי מים".
עוד קצת חילופי מילים בדבר חוקיות המעשה, וקצין המת"ק מורה להם לעזוב את השטח. 
"אנחנו צריכים להגיע לעוד מקום" הוא אומר לאנשיו.
כל הלוגיסטיקה הזו וכוח האדם הזה מסתלקים כדי להמשיך "במלאכת הקודש". אולי נוכחתנו זרזה אותם? אולי.
אנחנו חוזרות למכונית, ומוצאות את שמשתה האחורית מנופצת. על האדמה, באמצע ערמת הזגוגיות המרוסקות, מונחת אבן. זה לא היה מקרי.