חמרה, תיאסיר, יום ג' 29.6.10, בוקר

05:30 – 08:30 מחסום בזק 05:30
שעת בוקר במחסום ששמו הישראלי "מעבר הבקעה". עם הגיענו למחסום אורות הכביש כבים.
ממזרח לכביש מול הכפר ברדלה נגלות לנו חממות הרוסות. משהו בברזלים המכופפים ובקשתות המעוקמות נראה לנו כהרס שלא כדרך הטבע. עצרנו לצלם. טרקטוריסט ששאלנו אותו לפשר המראה לא הבין את ה"בקושי-ערבית" שבפינו. "ג'יש?" "לא, לא ג'יש". [לא צבא]. ניסינו להגיע לחקלאים אחרים שעבדו רחוק יותר. הדרך המשובשת החזירה אותנו אל הכביש הראשי.

טרקטוריסט אחר שפגשנו בדרכנו חזרה, אמר שהחממה היתה "טעבנה" [עייפה]. ר.ל.: קרסה בשל עייפות החומר?

תיאסיר 06:15   "הם עומדות כאן ורושמות, ומבחינתי זה מפריע לעבודה"
השעה מוקדמת ועדין נעים בחוץ. הדגל חדש, נקי וגדול.
שני חיילים בעמדת הכביש. נראה ששניים נוספים בתוך עמדת הולכי הרגל. העמדה סגורה. האפודים של החיילים מונחים בחוץ. כמעט ואין תנועה. מכונית מגיעה ועוברת. נער שנסע בה מחכה להיקרא לעבור. דרך מכשיר הקשר אנחנו שומעות: "המחסום פתוח. משטרה בדרך. כמה יש שם? שתיים" ייתכן שמדברים גם עלינו. אחד החיילים (ללא דרגות שנשמע כמפקד) מתקרב ומרכז את מבטו עלינו. הבנו שהוא מעוניין בתג. שמדברים עלינו.
המפקד: "תתעוררו! תתעוררו! תכניסו ת'ציוד שלכם פנימה. תתעוררו! תעבירו אנשים"
יוצא חייל, מכניס את הציוד ורוטן "אני לא מוכן לעבוד פה".
חייל הכביש קורא: "המחשב עובד?"
חייל אחר קורא דרך רמקול: "בוא!"
נער עובר.
מורגשת העצבנות של החייל ש"אינו מוכן לעבוד פה". המפקד שולח אותו אל המגדל. "אם זה לא ילך, אני שולח אותו מפה". החייל אוסף את הציוד שלו וגורר את עצמו אל עמדת הכביש, משם הוא מוציא ספר (נראה כמו סידור תפילות) וממשיך באיטיות אל המגדל.
 
שישה מחכים לעבור. מהמגדל יוצא בחור צעיר בעל קוקו, עיתון בכיס המכנסים. הוא לא ממהר.
"גיא אתה בא?"
"חכה שנייה"...
הוא מגיע אל העמדה, מחליף את האפוד שלו (למה?) ונעמד מוכן לקבל את פני העוברים. בינתיים מגיעה עוד מונית.
סו"ס רמקול: "בוא!" "בוא עוד אחד!" "עוד אחד!" "תגיד להם אחד - אחד" "לא תגיד להם שתים שתים" "בוא! ...... בוא!"  
כך עברו להם כ 15 הולכי רגל והחייל גיא מתפנה אל העיתון שבכיסו. תוך כדי כך המפקד מבקש בקשר שמישהו יאשר את עמידתנו שם. "הם עומדות כאן ורושמות, ומבחינתי זה מפריע לעבודה".  

06:45 עזבנו כביש שומם, מבלי שמישהו "מגבוה" בא לאשר את עמידתנו. כאשר עזבנו ראינו ג'יפ צבאי יוצא מהמחנה אל המחסום ומייד שב על עקבותיו. 06:50  כבר התרחקנו וראינו מולנו טנדר של משטרה כחולה שנוסע לכיוון המחסום.

ממערב לכביש אל מחסום חמרה, אחרי ההתנחלות רועי, נראה כאילו סוללת העפר מחודשת ומוגבהת.

07:10 מחסום חמרה  "כאן הכל FIX חיילים נחמדים"
הגענו אחרי שעת העומס של הבוקר. המקום עמוס בחיילים. ג'יפ המת"ק, ג'יפ גדול יותר עם רשת הסוואה. חיילי מילואים. חיילת אחת עם כלב בעמדת הכביש ועוד אחת בלי כלב. הדגל שחור/ירוק. תלתלית חדשה מתוחה באזור המעבר של הולכי הרגל. הפלסטינים יוצאים עם חגורת המכנסיים ביד, כרגיל. נשים עם ילדים ותינוקות שבים לביתם – לג'יפתליק.
07:20 בעל דרגות עוזב ברכב ואיתו 4-5 חיילים. לאחרים – אחד החיילים מחלק קולה בכוסות.
תנועה דלילה לשני הכיוונים.
התקדמנו לעבר עמדת הכביש, מפקד המחסום רומז לנו שלא נתקרב עד אליו. אבל אנו מבקשות לדבר עם נציג המת"ק. הוא מגיע, ושואל אם אנחנו דפנה. שאלנו אותו אם ידוע לו משהו על החממות ההרוסות שפגשנו בדרך. הוא אומר שאין זה מעניינו, הוא אחראי רק כאן על המחסום. "כאן הכל FIX, החיילים נחמדים".

07:40: משאית קטנה מבקשת לעבור מזרחה. "אתה לא יכול לעבור פה. זה רק לתושבים". הנהג ממשיך, עושה פרסה, שב אל עמדת הכביש, מקבל את תעודתו הירוקה, וחוזר מערבה.

07:50 עזבנו

08:00 שער גוכיה
השער פתוח. ליד החממות חונות המכוניות המביאות את הפועלים.

08:30 מחסום בזק שומר+שומרת: "שלום מנישמע?" (הם חייבים לשמוע אותנו מדברות).
תשובה: "משו!"
שומרת: "נהדר" (פרץ של צחוק).