ארתאח (שער אפרים), יום ה' 14.10.10, בוקר

 
 ארתאח, משמרת שחר
04.30 מאות אנשים צובאים על הקרוסלות מהצד הפלשתיני.
את הקרוסלות פתחו ב-4.00.
הקרוסלות נפתחות פעם בחמש דקות (לערך) ויוצאים כל פעם כ-- 50 איש .
ביציאה האנשים מדווחים כי ישבו 45, דקות, שעה, חצי שעה בחדרים.
כולם מתמרמרים על הישיבה הארוכה והצפיפות בחדרים מידי יום.  
שוב אנו פוגשות קבוצה של פלשתינים שמגיעה מהכפר זבדה שליד ברטעה, שחייבת לעבור בארתאח,
האנשים יוצאים מהבית ב-02.00 בבוקר ויוצאים החוצה מהמעבר ב-6.30.
איזה בזבוז זמן, שעות שינה כסף וכוח (=חיים)  בגלל הגחמות של משטר הכיבוש.
 
05.30 ועדיין מאות אנשים ליד הקרוסלות.
מתוך המעבר נשמעות צעקות ורעש חזק.
 
העיקר שסדרו עוד ערוגות אבנים מהודרות ממולאות באדמת חמרה.
בפעם הבאה נראה שם בוודאי פרחים - להצהיל את לב האנשים העייפים והמוטרדים.
ואלה הם ה"מאושרים" שזכו להיכנס ולעבוד בישראל.
 
שוב חוזרת הבקשה שיפתחו ביום שישי ב-4.00 ולא ב-5.00.
 
06.45 אנחנו עוזבות ומרגישות  חסרות אונים לנוכח כל המראה מסביב: גדרות, גדרות, גדרות וחומות.
וישראלים עם לב של אבן.