ארתאח (שער אפרים), יום א' 6.3.11, בוקר

  
04:04  
מודיעים בכריזה: תחילת עבודה. "דבוקה" ראשונה המונה נ50 איש עוברת מיד.בולט מספר רב של נשים לא צעירות. השביל המוביל למתקן עמוס אך לא דחוס. אנחנו הולכות למקום היציאה.
04:11
ראשוני הפועלים יוצאים.היציאה מהירה כמעט שוטפת.
04:40
אנחנו חוזרות למקום הכניסה התור מתקדם בשקט כנוע. נשמע קולו של המאבטח: "ואחד,ואחד,קדימה, אחורה,יאללה,יאללה וחוזר....
מגלות שהשלט עטור הכלנית  "התקוה של כולנו " נעלם.
פועל נעצר בעקבות צפצוף במכשיר הרנטגן, תהליך הברור קולני...",למה לא אמרת שיש לך טונה כששאלתי "  וכו....וכו. אבל גם הוא עובר כעבור דקות.
05:30
פועלים נוספים  עדין מגיעים אבל התור הולך ומדלדל.
שני פועלים חוזרים, לא נתנו להם לעבור בגלל אי התאמה  לטביעת האצבעות, טביעה המשתנה לעיתים תוך כדי עבודה פיזית עליהם לפנות לDCO.
       06:00
כל הפועלים עברו.
ברחבה מחכים עדין מאות פועלים לקבלנים, הפחד פן יעוכבו בחדרים מביא אנשים להגיע שעות לפני שקבעו עם הקבלן ,שעות יקרות של שינה.
06:10
אנחנו עוזבות . התחושה לרגע היא כי זהו בוקר קל ומהיר אבל  מיד חשים שלא בקל ומהיר מדובר אלא שהכבוש  הפך למשטר קבע.