בית לחם (300), יום ו' 10.5.13, בוקר

4 עמדות פתוחות, כמעט ואין תור. המעבר אינו מהיר בגלל הדרישה להניח את האצבע על המזהה הביומטרי... כמו כן בעמדה אחת החייל מזכיר לכולם שחובה להציג כרטיס מגנטי. הוא אומנם עושה זאת בנימוס ואפילו עם חיוך אבל הוא מחזיר אדם אחד לביתו כדי שיביא את המגנטי. להערה על הזמן הרב המתבזבז הוא עונה: "אני מחזיר אותו רק בגלל שאין לחץ עכשיו והוא לא ייתקע לזמן ארוך כשיחזור".

שאר האנשים שהגיעו ללא מגנטי לא הוחזרו אך הוזהרו שבפעם הבאה ייאלצו לחזור הביתה ולהביא את הכרטיס.

בתחילת המשמרת יצא קצין משטרה מהחדרים הפנימיים ודרש ממני בבוטות ובעוינות רבה שאעמוד ליד הדלת ולא בתוך המחסום כרגיל. ניסיתי להתווכח אך הוא איים במעצר ולחיילים שהיו לידו אמר שהוא לא רוצה שאשמע את מה שהוא אומר להם. התרחקתי קצת וניסיתי להתקשר למת"ק. אחד החיילים העיר לו שאני מתקשרת והוא הגיב בכעס רב ובקול רם מאוד כדי שלא אפספס: "מבחינתי היא יכולה להתקשר גם לסבא שלה!"(?)

הוא נכנס לחדרים הפנימיים ואני חזרתי למקומי, ואז יצא השוטר האדיב שהופך את המחסום למקום כמעט נסבל עבור הפלסטינים והתנצל על התנהגות וסגנון קצין המשטרה אבל ציין שהוא בעל הבית ושעלי להתרחק לפחות לפרק זמן כלשהו.

לקראת סיום המשמרת הגיעה מתנדבת אקומנית וסיפרה שיש רק שרוול אחד שפועל בצד של בית לחם ושלקח לה 25 דקות לעבור.

התחילו להגיע פלסטינים רבים והשוטר האדיב נעמד ליד אחת העמדות והעביר בזריזות את הפלסטינים תוך הצצה באישור, וטיפל בבעיות השונות שהתעוררו וכולם עברו.

כל עוד יש מחסומים הלוואי ואפשר היה לשכפל אותו!