ברטעה-ריחן, טורה-שקד
טורה (שקד) 06.50
המחסום עדיין נטוש. שקיות פלסטיק "מקשטות" אותו, גם בתוך השרוול, וכרגיל גם סביב מכולת האשפה שמחוץ למחסום, אבל לשם מגיעה האשפה שנאספת בתוך המחסום.
עד כמה שניתן לראות את הקרוסלה בצד הכפר, יש שם כבר כ-30 איש שממתינים לפתיחה.
בשעה שבע נראית קבוצת החיילים (מתוגברת?) עולה בכביש מהמחנה שלהם אל המחסום. הם מפעילים את הגנרטור והעסק מתחיל לעבוד. רק בשבע ורבע חוצה את המחסום הפלסטיני הראשון, קשיש שמוביל איתו את חמורו. הוא היה חולה, קשה לו לעלות על החמור, אבל לבסוף הצליח בתושיה. אחריו, עוד חמור רתום לכרכרה קטנה. גבר מבוגר ואשתו עוברים לאסוף את הטבק מהשדה שלהם.
המעבר נמשך לאיטו, פועלים יוצאים לעבודת יומם, מכוניות נבדקות ועוברות לשני הצדדים.
גבר צעיר הסכים לדבר איתנו על התחושות בכפר בימים סוערים אלה. אין בכפר אנשי חמאס, כולם פאתח. אם יש איזה חמאסניק, מסתכלים עליו בעין לא טובה. רוצים שקט, רוצים להתפרנס, רוצים שלום, אבל לא סומכים על הנשיא הנוכחי.
עזבנו ב - 7.45 כשעדיין יש אנשים בצד הכפר ליד הקרוסלה.
ברטעה (ריחן) 07.50
עברנו על פני המחסום. מגרש החניה התחתון כבר מלא. הסוחרים ברובם כבר עברו. ראינו כעשרה טנדרים עמוסים סחורה ועוד מספר מכוניות ממתינים לעלות לבידוק. הסתובבנו וחזרנו למגרש החניה העליון בצד מרחב התפר. הרבה מוניות ממתינות שם ליוצאים מהטרמינל לעבודה בכפר ברטעה. ירדנו בשרוול אל הטרמינל. מעבר לכביש, באולם הבידוק, אנו רואות טנדר. הדלת אל הכביש פתוחה, אבל איש ביטחון מתרה בנו ש"אסור להסתכל לשם". כאילו לא עברנו שם בעצמנו במכוניתנו בפעמים שלקחנו פלסטינים חולים לבית החולים בארץ.
דובבנו מעט את היוצאים מהטרמינל. "הכל בסדר..." אבל משום מה הרושם הוא של פנים נפולות. אולי עייפים מהרמדאן שבו אין אוכלים ושותים במשך היום, אבל אין כנראה די זמן לישון היטב בלילה. שבירת הצום, האיפטר, מתקיימת בערך בשמונה בערב, וארוחת הבוקר בארבע לפנות בוקר.