ארתאח (שער אפרים)

ב—4:30 התקשר אלי ס. מהמחסום ואמר "בואי יש שביתה!"

חשבתי את מי להעיר שיבוא איתי, בסוף הערתי את מי שנמצא הכי קרוב, ג'וזי, אמרתי הולכים למחסום.
הגענו בסביבות 5:30. חושך. היום הקצר ביותר.

בחוץ, בכיוון כניסת הפועלים, רכבים צבאיים וקבוצת חיילים. באזור היציאה מכוניות ההסעה מוכנות. שטח יציאת הפועלים מהמחסום ריק מאדם.

אנחנו מנסים להגיע לאזור הכניסה וקבוצת החיילים עוצרת אותנו בנקודה מסויימת. עד כאן ודי. כמגינים עלינו.

אני בקשר טלפוני עם ס. שנמצא עם הפועלים והוא מספר שעם פתיחת המעבר בשעה 4 החליטו כמה פועלים לפתוח בשביתה. באופן ספונטני. אם כי הדיבור היה באוויר בכל התקופה האחרונה. היתה כפי הנראה הסכמה גורפת להחלטה, ולא נוצרה התנגדות. אף אחד לא נכנס.

בזמן דומה, הגיע גם מנהל המחסום, רונן, וגם קצינת המת"ק. ובשלב מסויים הם ניהלו שיחה עם ראשי השביתה. לדברי אחד הפלסטינים (ר. שדיבר איתי) הוסבר להם שתוך חודש וחצי יפתח המעבר החדש (שעומד בשלבי בניה יותר מדי זמן ומחכה לקבלן הברזל(?!)). בכל מקרה הפגישה לא הניבה תוצאות, ואחרי שעה 7 החליטו הפועלים לחזור הביתה. קבוצה מתוכם אמורה ללכת למתק טול כרם, לשתף אותם במתרחש.

רחל והחיילים: חלק מהזמן עמדתי צמוד לחיילים, מנסה לראות יותר מקרוב את ההתרחשות, מה שקשה ממילא בגלל גדר הפח המפרידה. החיילים אמרו שהם  מבינים את המצב של הפלסטינים ואמרו שהם מקווים שהכל יגמר ללא הפעלת כח. (כפיר). מאחר ושולה זקן לא היתה בסביבה בקשתי מהם שיראו לי איך מקליטים בפלפון, וגם חייל כזה נמצא ועזר. בהמשך משהו התחיל להציק להם בכל זאת. וכשהלכתי לכיוון שער כניסת הפועלים (גם כדי להראות לבעלי את מבנה המחסום) נצמד אלינו חייל. צילמתי קצת. פתאום הוא אומר לי: "תביאי את הפלפון" ומנסה לחטוף לי מהיד. אני אומרת לו, מה אתה עושה? מי אתה חושב שאתה? והוא נסוג ועושה טלפון לשאול מה הלאה. נכנסנו פנימה בלי החייל. המחסום ריק. עמדות ריקות מעובדים.