ארתאח (שער אפרים)

יום ראשון העמוס והקשה הרגיל היה היום יותר נינוח. למרות המון האדם, היה איזה שקט והלחץ הקבוע לא הורגש.

יחד איתנו היה צוות טלויזיה שמתכנן כתבה על השטחים, ודרכם חווינו את המחסום שוב לראשונה. שוב הבנו שאין כמראה עיניים. כל הדיבור והסיפור והניסיונות להסביר מה זה בדיוק הדבר הזה, איך זה נראה ואיך זה נשמע לא תופסים מים, עד שנמצאים בדבר עצמו. (דבר הצוות)

אז במה תשנה התוכנית הנוספת שלכם? תביאו אנשים באוטובוסים שיראו! לא כך?

וכך הראינו להם את הלפני והאחרי, והתפילה וההסעות והקפה, והמדורות, והמאבטחים. לא יכולנו להראות את הבדיקות והחדרים והמגנטי שבתוך המחסום עצמו. ואף אחד מאיתנו לא יכול להדגים את העמידה בצפיפות ובלחץ. פלסטינים אחדים באו להגיד שהיום טוב. בתור הנכנסים היה רצף של באים, ללא עיכובים, וגם ללא דחיפות. אומרים שעוד שבוע תגמר הבניה! אינשאללה.

סיבוב שטח כלל את הכפר ספרין ובית ליד שעדיין נמים בשעה זו . כלל שקדיות בתחילת פריחתן, כלל מחשבות על הרצון המשונה שלנו לשנות את המציאות. בצומת הכניסה לקלקיליה, לפני מחסום תאנים, הקשבנו ל 3 חיילים צעירים שבדקו 3 פלסטינים צעירים שעמדו בפינת הכביש. בדקו את התיקים שלהם לעומק, בדקו תעודות ושאלו שאלות. דקה לאחר שעמדנו במקום לקחו עצמם ונסעו משם. הפלסטינים לעומת זאת ספרו שנתפסו כשב"חים בישראל והוחזרו לגבול על ידי המשטרה או משמר הגבול. שניים נוספים שהיו איתם הועברו למתקן משטרה מאחר שזו להם הפעם השניה או השלישית שנתפסו ולא ברור אם ישוחררו או ילקחו למעצר.
שלושתם צעירים כבני עשרים ימשיכו לעבור את הגבול לישראל על מנת לעבוד. יש להם מעסיק טוב והגון ואין להם פתרון יותר טוב מזה. הם לוקחים בחשבון את האפשרות שיתפסו אותם שוב ושוב.