מת"ק עציון

אחרי שנתקענו כשעה בפקק תנועה אדיר (בדרכנו חזרה לירושלים מקלנדיה) בשבוע שעבר, כתוצאה מהפעלת מחסום לִיל במסלול הנוסע מזרחה (ולא דווח על ידינו), החלטנו לקיים את המשמרת שלנו בעציון בתקווה לחזור הביתה בשעה סבירה.  לא ציפינו למצוא בעציון את ההמון הרב שאמנם פגשנו, כ-40 עד 50 גברים מכל הגילים, רובם ממורמרים על המתנה של שעות רבות, משעות הבוקר המוקדמות, בניסיון לחדש או להוציא פעם ראשונה כרטיס מגנטי (עבורו הם צריכים לשלם סכום לא מבוטל).  טלפנו לטלפון המופיע בשלט ליד הקרוסלה בכניסה למת"ק (029703854) ושאלנו את החייל שענה מה קורה.  הוא הסביר שאחת המכונות שלהם התקלקלה ושלושת החיילים העובדים לא מספיקים להנפיק כרטיסים לכל הדורשים.  הממתינים ידעו זאת אבל קיוו שבכל זאת יתקבלו ויטופלו באותו יום.  הצענו לחייל שיעשו מחווה ויאריכו את יום עבודתם בעוד חצי שעה והוא ענה שהחלטה כזאת אינה בסמכותו.  הוא הציע שנדבר עם הקצינה (029704682), אבל היא בכלל לא ענתה לטלפון.  טלפנו גם לחנה ברג אבל מאמציה לא עזרו. משיחות עם כמה מהממתינים למדנו שהבעייה היא סדר העבודה:  לכל כפר או יישוב פלשתיני מיועד יום אחד בשבוע שבו תושביו יכולים לקבל כרטיס מגנטי.  ה"כפרים" המוזמנים ביום ב' בשבוע כוללים את בית לחם, בית ג'אלה ובית סחור, מהיישובים הפלשתינים הגדולים באזור וכמובן יום אחד אינו מספיק לכל הדורשים.  השיטה כאילו הגיונית אבל הבעיות מובנות לתוך השיטה ואף אחד כנראה לא נותן את הדעת כיצד לפתור ולייעל את השירות שניתן.

בשעה 4:45 אחה"צ עדיין הצטופפו ליד הקרוסלה באולם ההמתנה כ-25 גברים כאשר החיילים הודיע במערכת הכריזה שהמשרד סגור ולא יתקבלו יותר אנשים.  הכעס היה רב.  אדם אחד נתלה על הקרוסלה וצעק לחיילים שהיה גם אתמול ובסוף היום אמרו לו לבוא היום והוא מחכה מהבוקר ושוב לא מקבלים אותו!  איזה ייאוש!

יצאנו מהאולם בעקבות קבוצה של גברים שניסו לתפוס שיחה עם החיילים היוצאים מהמתקן.  גם אנחנו תפסנו עם החיילים שיחה ואחד מהם, בתשובה לשאלותינו, אמר שידוע לכולם שהנוהל לא עובד ושבקרוב יוכנסו שינויים, כולל הקצבה של יותר מיום אחד בשבוע לתושבי בית לחם.  נחכה ונראה!

עוד סיפור:  פגשנו במגרש החנייה אישה כבת 45 מלווה בגבר צעיר (אחיין שלה).  הם באו לעציון מבית לחם כדי להוציא לאישה היתר כניסה לירושלים לבקר את אחיה (אבי הגבר הצעיר), פועל בניין המאושפז בבית חולים עקב נפילה מגובה רב בזמן עבודתו. החיילים אמרו לאישה שהיא סווגה כמנועה ביטחונית והיא הוכתה בהלם.  הם פנו לעורך דין ישראלי שהגיע לעזור להם ובסוף הצליחו להוציא לה את האישור החד-פעמי (אז למה אמרו שהיא מנועה?).  האישה הבוכיה, רצוצה מהמתח והעצבים, שאלה למה לא נותנים לה אישור רב-פעמי כדי לחסוך לה את הטירחה והעצבים והנסיעה היקרה במונית למת"ק עציון כל פעם.  גם אנחנו שואלות למה!