ארתאח (שער אפרים)

שחר – נפתח מסלול הכניסה החדש.

3:55, כשהגענו כבר היו אנשים שיצאו לצד הישראלי. השערים נפתחו ב 3:45. בצד הגדר, עוד ברחבה, הפנים מחייכות. הנשים מרוצות, סוף סוף מסלול נפרד. יש גם מסלול הומניטארי, שלא נפתח בשעה זו. אין צפיפות ולחץ קרוב לקרוסלות הכניסה. ימות משיח? אנו פוגשות את מנהל המחסום שבא לצפות בהפעלה המשמעותית הראשונה (המסלול הופעל כבר ביום שישי, אך מפאת הסופה עברו מעטים בלבד, פחות מ 500 ). יום המבחן היה היום. אנו שמות לב שהדיבורים בכריזה רגועים ומכבדים.

4:00, אנו בוחרות אדם למעקב ופונות אל כיוון הכניסה לישראל. לקח לאיש שבחרנו 9 דקות לעבור את המסלול.

רוב האנשים שאנו פוגשות נינוחים ומחייכים. מכר שלנו התעכב לומר שלדעתו המסלולים המוסדרים קצרים מדי, והמון צובא עליהם מצד הכניסה כך שעצם הדוחק בכניסה הוקל רק מעט (מספר שהוא בתהליכי הגירה, ויוצא בעוד כשבועיים שלושה, כי אי אפשר לחיות כך).

4:25, בצד גדר ההפרדה: הקרוסלות נסגרו ל5 דקות תמימות, עד 4:30, בסופן יוצא אדם חזרה אל הרחבה. יש לו אישור אבל לא נתנו לו לעבור. אינו מדבר עברית או אנגלית, ולא הצלחנו להבין בבירור מה הסבה. מסלול הנכים עדיין סגור, מסלול הנשים – פתוח וריק. בתוך המסלולים אנשים מתרווחים, שוועה עולה מבחוץ. בוחרות שוב אדם למעקב וחוזרות לצד הכניסה לישראל.

חבורה זועמת מקדמת את פנינו: חבל ששפכו כל-כך הרבה כסף על המסלול הזה. אותו בלגן בחוץ, ולוקח הרבה יותר זמן לעבור אל תוך המתקן. מתלוננים על שלוליות על הרצפה, ומים חודרים לנעלים. שאלנו אם ניתן לבחור לאיזה מסלול להכנס – אמרו שהדוחק בחוץ כל כך קשה שהם מנותבים אוטומטית לתוך מסלול כזה או אחר. לאיש שסימנו לקח הפעם 15 דקות לעבור.

מגרש החניה לא פועל עדין. שאלנו את מנהל המחסום מדוע – אמר שאיכות העבודה לא נראתה לו וסרב לקבל בלי תיקונים. גם סככת התפילה לא לגמרי גמורה.

בדעתנו לבוא בפעם הבאה בשעה מאוחרת יותר כדי לראות הפעלת המסלול ההומניטרי.