ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן
טורה (שקד) 06.55 - 07.55
ושוב על הפרק הלכלוך סביב המחסום. ראינו את החיילים עולים במעלה הכביש, עמוסים בשכפ"צים ונשק. בתוך המחסום כבר המתין ג'יפ ושני חיילים כבר הסתובבו בפנים.
פנינו אל החיילים העולים ושאלנו מי אחראי על סביבת המחסום. ענו שהם חדשים ואינם יודעים. הסמל שהלך אתם הציג את עצמו כאחראי וטען שהאחראים הם אנשי הכפר הקרוב, דהר אל מאלח. מרגיז. דווקא הכפר נטול תוכנית המתאר ונטול החיבור לחשמל הוא שאחראי לנקיון כאן? האם האשפה שנזרקת למכולה כאן היא של הכפר? ודאי שלא. האם אנשי הכפר הם שהציבו את המכולה בת שלושה קירות וכמה חלונות וספסלים? חשבנו שהיוזמה לכך היא של הצבא, במטרה לתת לממתינים מקום ישיבה מוצל. מטרה ראויה, אך נשכחת. תקופה קצרה הצבא החזיק עובדי ניקיון אב ובנו מכפר טורה, שניקו את המחסום וסביבתו. התקציב נגמר? והלכלוך חוגג.
מרוב חיילים חדשים ומדריכיהם היה קשה מאוד לראות, מבעד לחלון המכולה, כמה אנשים בצד של טורה ממתינים. לאיטה נפתחה הקרוסלה, יצאו שלוש נשים ראשונות, שהמתינו למכונית שתבוא לקחתם. סופר לנו שהמורים והמורות כבר מגיעים לביה"ס (באום ריחן) כדי להכין את פתיחת שנת הלימודים. המחסום התנהל באיטיות, אך אנשים ומכוניות עברו. ברוב הפעמים המחסום מתרוקן כבר בשבע ומחצה. היום המעבר נמשך ונמשך, ואנחנו המשכנו הלאה.
ברטעה (ריחן) 08.05
חלפנו על פני המחסום. במעלה השרוול ראינו רק מונית אחת ממתינה לנוסעים, והתנועה בשרוול קטנה. נראה שרוב היוצאים לעבודה במרחב התפר וגם בישראל כבר עברו. מגרש החניה התחתון כבר מלא, וכך גם המגרש הפרטי שבמעלה הגבעה, וגם שולי הכביש משני הצדדים. הרבה משאיות עמוסות ממתינות להיכנס לבידוק.
יעבד (דותן) 08.15
חלפנו על פני הכפר הבדווי אמריחה. המחסום הצהוב שחוסם את דרך הקיצור אל ומיעבד סגור כמו תמיד והפעם גם נעדר הרכב הצבאי ליד מגדל השמירה. הטבק פורח. מולנו עוברות שתי נשים עם חמורים עמוסים. טבק או לא טבק? שני שלטים קטנים צבועים באדום מוצבים בצד הכביש, בצד של יעבד. בדרך בחזרה נעצור ונקרא אותם.
במחסום שקט, תנועה דלילה למדי זורמת בשני הכיוונים. עמודי התאורה דולקים - חשמל או גנרטור? קראנו לחיילים בראש המגדל, אך אין עונה. נדמה ששמענו צלילי רדיו או מכשיר קשר למעלה, אך אנחנו לא נענינו. נסענו בחזרה ועצרנו ליד אחד השלטים שצבועים באדום ונושאים כיתוב: שטח צבאי, אסור לעבור את הגדר (לא ראינו שום גדר, רק קוצים בצד הדרך) העובר ייענש. לא עברנו לשום מקום, אבל ג'יפ צבאי נעצר לידנו, כמו להגן עלינו מכל תקלה אפשרית. חייל שאל אותנו אם אנחנו צריכות עזרה. לא הצטרכנו.
בדרך חזרה ניסינו להיכנס למגרש החניה התחתון של מעבר ברטעה, וראינו שאם ניכנס לא נוכל לצאת - ויתרנו.