תרקומיא
05:35-07:40
הגענו ב-0535 וכבר היו שם בערך כ-250 אנשים שמחכים לעבור. נתנו לאנשים לעבור בקצב איטי. חושך גמור, בעמדת הבדיקה היו שני חיילים ואולי היה עוד ג'יפ בפנים – אנחנו לא ראינו אותו. הפועלים שהיה להם קר והיו חסרי סבלנות החלו להתקדם בקבוצות של ארבעה וחמישה פועלים באותו זמן. כשהיה קצת אור כל הפועלים זזו למקום אחר כדי שלחיילים יהיה יותר קל לסמן להם להגיע אליהם. ב-0630 היו כ-400 פועלים שחיכו לעבור. החיילים לא אהבו את הרעיון שהם זזו למקום אחר והחלו לתת להם הוראות לזוז משם. הפועלים לא הסכימו, אחד מהחיילים צעק עליהם "זוזו חזרה" ולקח את אחד מהפלסטינים לעזור לו להשליט סדר. הפלסטינים לא הסכימו ולא זזו. החייל אמר להם שאף אחד לא יעבור אם הם לא יזוזו. באו עוד חיילים והחלו לבדוק את הפלסטינים בזוגות. אלה שלא זזו עברו ראשונים. אלה שזזו נבחרו אחד אחד לבוא ולהראות את רישיונות העבודה שלהם ולעבור. עד 07:00 עברו כולם. ב-07:00 הגיעו 10 אוטובוסים של משפחות האסירים. 6 לכיוון קציעות. ועוד 4 לכלא השרון. תהליך העברת ובדיקת האוטובוסים החל - משך זמן הבדיקה של האוטובוס והעברת החפצים לאוטובוס הישראלי שאנחנו צפינו בו ארך כחצי שעה – בזמן הבדיקה המשפחות המתינו מחוץ לאוטובוס. באוטובוסים שלא עברו בדיקה – המשפחות המתינו בתוך האוטובוסים. עזבנו בשעה 07:40 תוהות למה צריך לנהוג באטימות כזאת והאם זה הכרחי?