‏ ואדי-נאר, אבו-דיס יום שלישי‏ ‏26‏ ‏אפריל‏ ‏2005 אחה"צ (ב' חול המועד פסח – יום ברכת הכוהנים בכותל) משקיפות: חנה ב' ויעל נ'- (מדווחת) ואדי נאר 15:15 המקום נראה שקט, תור קטן של מכוניות משני הכיוונים, התנועה זורמת.אין כמעט הולכי רגל, ומעט מעוכבים, לפרקי זמן קצרים. הסגר (מניעת כניסה לישראל עקב חג הפסח) אינו ניכר כאן.בצד חונה רכב שטח מהודר הנהג ממתין כבר כשעה וחצי. בבעלות משפחתו מפעל שיש בבית לחם, ויש לו את כל התעודות המעידות על כך. אך האישור של הרכב הוא על שם נהג המפעל, ולא על שם בן המשפחה הנוהג ברכב. כמה שעות קודם לכן, עבר האיש ללא קושי לכיוון סוואחרה, וכעת לא נותנים לו לחזור. מפקד המחסום דורש שיבוא נושא אישור הרכב, ואז יאפשר לרכב לעבור. מעוכבנו לא נטה לפתרון זה ולא הצלחנו לשנות את רוע הגזרה עד עזיבתנו ב - 16.45. שוב דוגמה לשליטה ולטרטור באמצעות גזרות ביורוקרטיות. מתעוררת השאלה, האם ניתן להוציא אישורי רכב מרובים לאותו רכב, עם שמות נהגים שונים? בעת שהותנו שם הותקן שער צהוב (נוסח ענבתא) החוסם את הכביש המוביל צפונה מהמחסום, חזרה לכוון סוואחרה (ליד המכולת). פקד משמר הגבול ש' שנכח במקום הסביר "שזה נועד להקל על התושבים, ונעשה לפי בקשתם", "תבואו ותראו בעצמכם". האיש במכולת סבור שהדבר קשור עם תוכנית לעבודות על כביש סוואחרה הראשי. משמרות הבאות: אנא שימו לב ודווחו. 17:15 ליד "האין פשפש". במורד הרחוב קרוב לתחנת הדלק, אנשים קופצים בחריצים שבינות לבטונדות (כאן עדיין החומה נמוכה). שוטרי מג"ב שהגיעו למקום, הפנו עוברי אורח לחריצים, או לעבור במנזר: "הכל רגיל" הם אומרים.בפשפש, מקפצים כרגיל, לצד חומת 8 המטרים, למרות שהמעבר דרך מנזר הפסיונטה הסמוך חופשי לגמרי. כאן אין בקורת צבאית, אבל המחסום האמיתי נמצא מזרחה משם במרחק כמה מאות מטרים. המעבר מותר כמעט רק לבעלי תעודות זהות כחולות (יש סגר). כל העוברים ממתינים כמה דקות כאשר שוטר מג"ב בג'יפ מעתיק פרטים מהתעודות לרשימה כלשהי. גם לכאן הגיע פקד ש', ורצינו לשאול אותו את פשר הרשימה, אבל הוא נקט טקטיקת "שקיפות", כרוצה לומר "אתן אויר בשבילי". בכל המרחק הזה מורשות לעבור מעט מאוד מכוניות, כנראה רק של תושבי המקום, ואין מוניות בכלל. אנשים נדרשים לעבור ברגל מרחק גדול מאוד.18:00 עזבנו, וחזרנו הביתה דרך ירושלים חוגגת ופקוקה.