קלנדיה, יום ד', אחה"צ, 15.30-19.30 4.5.05נוכחות: איבון מ., תמי ב., רותי ב., אלי ל. ק. (מדווחת)אורחים: אור נ. וליאת נסיעת המיניבוס מת"א לירושלים:על אף שלא מדובר במחסום, נראה שהתקרית מסמלת את השפעת הכיבוש על החברה הישראלית לא פחות.ישבתי במיניבוס הממתין לצד התחנה המרכזית (אולם אינו מהווה חלק מתחום שיפוטה, חשוב לציין) כאשר הוא התמלא בנוסעים לקראת הנסיעה. גבר עלה והתיישב. אחריו מיהר ונכנס למיניבוס מאבטח מחברת האבטחה הפרטית "רעם". המאבטח ביקש לראות את תעודת הזהות של הגבר. האיש הוציא את תעודת הזהות שלו (כתומה – תושב חברון). המאבטח ביקש לראות מסמכי אשרת שהייה בתחומי ישראל והגבר הגיש גם אותם. המאבטח ירד מהרכב. כשירד שאלתי את הגבר אם הוא יצא מהתחנה המרכזית והוא אמר שלא. שאלתי באיזו זכות דורש אדם מחברה פרטית לראות מסמכים של אדם אחר. דיון/ויכוח התעורר במיניבוס. לא חלפו יותר מחמש דקות והמאבטח חזר, הפעם ביקש לראות את תעודתו של איש אחר ברכב. שאלתי את המאבטח באיזו זכות הוא מבקש לראות תעודות, זכות השמורה אך ורק לכוחות משטרה (כאשר לא מדובר בשטח פרטי). המאבטח השיב לי בלעג. שאלתי אם הוא מעוניין לראות את תעודת הזהות שלי והוא אמר שלא (כנראה שמר דמוקרטיה מחברת האבטחה הפרטית לא מתעניין יותר מידי בבחורות לבנות). האיש ממנו ביקש המאבטח את התעודה הצטרף אליי ואמר שלא יציג את התעודה אלא בפני נציג משטרה. לאחר ששלושה מאיתנו התייצבנו מול המאבטח הוא ירד לבסוף מהמיניבוס ושוטרת נקראה. השוטרת פתחה בשאלה: "מי כאן הפוזאיסט?" חברי לנסיעה שאל אותה אם זו הדרך שנוהגת המשטרה כיום לפנות לאזרחים ואני ניסיתי להסביר לה שנותרו עוד שתיים או שלוש זכויות אדם שאסור להפר. לאחר עיכוב קצר, בדקה המשטרה את התעודות ונסענו. 15:30 – מחסום אר-ראם.במחסום כתשעה מעוכבים המוחזקים כשעה. אנחנו ממתינות שלושת רבעי שעה ועוזבות כאשר מתחילים לשחררם. מאוחר יותר אנחנו פוגשות ברובם בקלנדיה לאחר ששוחררו. 16:25 – קלנדיה.במחסום נערכות בדיקות עם "מריחן". החיילת הבודקת עוטה את הכפפה על ידה כל הזמן ונוגעת בשער ברזל, בקיר, באנשים ובנשקה האישי איתה. כשהערנו לה שהכפפה נוגעת בנשקה שלה היא העבירה את הכפפה לידה השניה. ללא קשר לשמירת הסטריליות על גבי הכפפה, אמינות ומדעיות הבדיקה עם "מריחן" מוטלות בספק ולא פעם נתקלנו בחזרה על בדיקה מספר פעמים עד לקבלת "התוצאה הרצויה". נראה שהבדיקה משמשת יותר כמרתיע פסיכולוגי מאשר כלי מדעי לזיהוי בליסטי.17:30 – אוטובוס הסעה של חברת שהין ובו נוסעים מבוגרים בדרכם לרמאללה מוחזר ע"י המשטרה הצבאית לכיוון דרום. הנהג מספר שלא הסבירו לו את סיבת ההחזרה. נציג המת"ק מוסר שלאוטובוס אין אישור ספציפי למחסום קלנדיה. היינו רוצות להגיש תלונה כנגד העובדה שתחבורה ציבורית נדרשת לאישור מיוחד. וזאת לאור העובדה שהמעבר צפונה לרמאללה מותר לכולם. דרישת האישור המיוחד היא הטרדה נטו ללא כל סיבה הגיונית. 17:30 – תעודת זהות נלקחה בשעה 10 בבוקר מבחור שעמד על הכביש המוביל לקלנדיה. נציג יחידת המעברים לא סייע במציאת התעודה ונציג המת"ק, שעשה מספר שיחות טלפון לאחר בקשתנו, לא עוזר גם הוא. אנחנו מתקשרות לחטיבה והם מוסרים כי העניין בטיפול. נכון לשעת כתיבת דו"ח זה לא הוחזרה התעודה. 18:30 – אר-ראם.בדרכנו חזרה במחסום אר-ראם כחמישה מעוכבים. כל תהליך מילוי הטפסים וההחתמה מתחיל רק כאשר אנחנו מגיעות למחסום ומתנהל כשעה . בין תיחקור ומילוי פרטים מתלוצצים החיילים ביניהם (בין היתר על שמות המעוכבים), מדברים בפלאפון, מצלמים אותנו, אוכלים ומחליפים משמרות. כל מעוכב נשאל השאלות הבאות:- שם?- אין לך אישור?- אתה יודע שצריך אישור?- בשביל מה הגעת?- מאיפה נכנסת?- איפה ואצל מי אתה עובד?- כמה זמן אתה עובד שם?- כמה משלמים לך?יש לציין שלא לכל המעוכבים מוסברים בדיוק פרטי הטופס עליו הם חותמים.