בית לחם וסביבתה, יום א', 1.5.05, אחה"צ משקיפות: יהודית שץ,, רוני פ. אל-חאדר, מת"ק
עציון, שייך-סעד (חלק מג'בל מוכבר)אל-חאדר. החלטנו להיפגש בחנות הירקות שבגילה ולנסוע תחילה למת"ק. בדרך לגילה יהודית שמעה ברדיו על יריות ופצועים באל-חאדר, ולכן החלטנו לגשת לשם תחילה. שוחחנו עם הנהגים באל-חאדר, ואלו הציגו בפנינו כמה נערים הגרים שכנות לנער שנפגע מן היריות והובהל זמן קצר קודם לכן לבית החולים בבית לחם לאחר שנורה בחזהו. מצאנו את ביתו של הנער, ושוחחנו עם דודו. מדובר בסיפור הרגיל: משמר הגבול נכנס אל תוך הכפר, ילדים אחדים השליכו אבנים, ובתגובה ירו החיילים בכל מי שרץ. הנער, בן 14, היה גם הוא בין הרצים כדי שהסתלק מן המקום. נתנו בידי הדוד כרטיס של המוקד, ובערבית בסיסית הצלחנו להסביר לו מי אנחנו ולעודד אותו ליצור קשר עם המוקד. בערב דיברנו עם האב ונודע לנו כי הבן נותח וכי מצבו סביר.מת"ק עציון .מתברר כי אפילו המימונה היא סיבה מספיק טובה לפלסטינים כדי לא להגיע למת"ק, ואכן חלון המשטרה היה סגור, ובמקום היו שני אנשים בלבד. האדם ששוחח אתנו היה מתוסכל מאוד. מתברר כי הוא שב ומגיע אל המת"ק מזה זמן רב כדי לקבל אישור לאיחוד משפחות, אך במת"ק חוזרים ומודיעים לו שמשרד הפנים לא העביר אליהם את האישור, אף שמשרד הפנים טוען ההפך. גם עורך הדין המטפל בנושא אינו מצליח להביא את הסוגיה הזו לידי גמר.שייך סער. סיפורו של הכפר שייך סעד דומה לסיפור של וולג'ה, ואולי אפילו עוד יותר מקומם. שמענו מפי חברה על הדיון הקרוב בבית המשפט העליון בעניין הכפר, החלטנו לגשת למקום כדי להבין קצת יותר במה מדובר. שייך סעד הוא חלק מג'בל מוכבר – הגבעה האחרונה בצד המזרחי של השכונה. ב-1967 הממשל הצבאי בחר יום שבו נקבע גורלם של תושבי ירושלים, וכל מי שערך באותו יום קניות בג'בל מוכבר קיבל תעודת זהות כחולה, בעוד שאלו שנשארו בביתם בשייך סעד נהפכו לבעלי תעודות ירוקות. מאז האינתיפאדה האחרונה נותרו בשייך סעד כמעט רק בעלי תעודות פלסטיניות, שכן אנשים עזבו את ביתם ועברו לג'בל מוכבר – מקום שבו נמצאים השדות, בית הקברות, שירותי הבריאות, בתי הספר ורוב קרובי המשפחה של אנשי שייך סעד. הכפר נמצא על גבעה, שרק שביל תלול מאוד וכמעט בלתי עביר מוביל ממנה לכיוון בית לחם. מכיוון ג'בל מוכבר, חוסמות את הכפר אבנים ענקיות המונעות כניסת כל רכב שהוא. האזור כולו עוצר נשימה ביופיו - בתים כפריים הפזורים על פני ההרים וואדי ירוק מפריד ביניהם. מי שירצה לצאת מן הכפר ולרדת אל הוואדי לכיוון בית לחם עלול להיתקל בכוחות ביטחון שמן הסתם יראו בו מחבל ויבקשו לעצור אותו, לחקור אותו ואולי אף יירו לעברו.התושבים הם למעשה אסירים בכפר של עצמם. אותם תושבים המחזיקים באישורי עבודה המאפשרים להם לעבוד בירושלים עוברים דרך הסלעים החוצצים בין הכפר לג'בל מוכבר ומגיעים לירושלים. החומה המזדחלת מכיוון אבו-דיס מאיימת לחצוץ בין שייך סעד לג'בל מוכבר, ורק פסיקת בג"ץ מעכבת את הדבר מלקרות. אם וכאשר תיבנה החומה, תארך הדרך משייך סעד לג'בל מוכבר כשעתיים-שלוש, ותושבי המקום, שאין להם דבר בכפר ורק דרך-לא-דרך מחברת בינם ובין שום מקום, יהיו נידונים לחנק מוחלט. במהלך הביקור שלנו בכפר נפגשנו עם תושבים אחדים ושמענו את סיפורם. הבוקר קיבלנו את מספר הטלפון של ועד הכפר, המעוניין שאנשי טלוויזיה ועיתונאים יגיעו אל הכפר ביום שישי הקרוב, כאשר שופטי בית המשפט יבקרו במקום לפחות