ג'בארה

ג'וברה, יום א' 28.5.05, בוקרמשקיפות: נורית ש. ועדינה א. (מדווחת)ג'וברה, 10.50-11.40אין מעוכבים ואין תורים. בדיקת הרכבים מהירה.בצד שקרוב לשער הכניסה לג'בארה אנחנו מוצאים גבר מלווה בזוג קשיש לשאלתנו מסתבר שהגבר פלשתינאי מהשטחים נשוי לפלשתינאית מטירה ולשניהם ת.ז. כחולה. ההורים של הגבר הם מהכפר אירתח. הגבר מספר לנו כי בנו בן ה-13 חולה מאד (התיאור אצלנו), היה מאושפז עד לאחרונה בביה"ח מאיר, שוחרר לביתו וביום ראשון הוא יאושפז בשניידר לבדיקות מקיפות ע"י רופאים מומחים. הגבר מבקש שיאפשרו להוריו לעבור ע"מ לבקר את נכדם למספר שעות בטירה לפני אישפוזו החוזר, להוריו מאירתח אין רישיון מעבר. הגבר טען שפנה לחיילים והם אמרו לו שינסו לבדוק אישור במת"ק וכי ייקח חצי שעה אבל כשהגענו כבר עברה שעה ומחצה מאז. צלצלנו לקאמיל (נמצא בביתו) שבקש שנתקשר למת"ק. צלצלנו, רפי לא היה אך הפקידה שמעה את בקשתנו ובמקביל נסינו לדבר גם עם דליה מתאמת הבריאות ובעודנו מנסות נגשה אל המשפחה י. החיילת מהמחסום שאלה כמה זמן יידרש להם לביקור ואמרה שהפעם היא תיתן לסבא וסבתא לעבור אבל אל להם להפוך זאת להרגל וכי כדאי לסדר אישור מעבר מראש. החיילת הייתה אמפטית ביותר עם רצון אמיתי לעזור ומנומסת.לאחר שהמשפחה הלכה נגשנו למחסום כי רצינו לומר מילת הערכה לחיילת. ולאחר מכן שוב התפתחה שיחה ארוכה עם החיילים, מילואימניק אחד והשאר בסדיר. גם כאן השיחה נסבה על שלילת זכויות אזרח, קיפוח, הדרה וכו' מאחר והחיילים (מלבד המילואימניק והחיילת י. שלא הצטרפה לשיחה בעלת האופי הגזעני) בפירוש דברו על טרנספר של ערביי ישראל כפתרון לבעיות של ישראל.