בית איבא

בית-איבא, שבת, 28/5/05, בוקר נורית ש. ועדינה א. (מדווחת) סיכום - התנועה במחסום דלילה ביותר, אין מעוכבים, הבדיקות של ת.ז. מהירות והמעבר במחסום מהיר ביותר. רוב הזמן הנשים אינן נדרשות להציג את ת.ז. שלהן וכנ"ל גם גברים מבוגרים או כאלה עם תינוקות או ילדים קטנים. היחס סביר (דיבור שקט ולא מתגרה). חשוב לציין, רק כעת נודע לנו מהדיווח של איה ק. על מותו הטראגי של עזאם עטיה אסעד צואן בן חמישים מאמאתין מוקדם יותר בבוקר. לא היה זכר לעניין בשיחות עם החיילים או ביניהם. (אני מזועזעת, כואבת ומיואשת מהעובדה שאירוע כזה נמחק ואינו יוצא בשיחות עם החיילים ואולי היחס הסביר באותו בוקר הוא ניסיון לכפר על מה שקרה שעה קלה קודם לכן?)8.45 - 10.30אם הגיענו למחסום החיילים מעדכנים אותנו באירועי יום האתמול, קרי, תפיסת הצעיר עם חגורת הנפץ. החייל שהיה עד לאירוע מסרב לספר אך חייל אחר (שבדיוק ירד מהמשמרת כשזה קרה) מתנדב לספר ומודיע ששבוע לפני כן נמצאו כדורי אם-16 בכליו של פלשתינאי.במחסום עובר פלשתינאי שמשבח את החייל (מ"צ) במחסום בפנינו (אני מכיר אותו הוא בסדר) ואותנו "הנשים של השלום" בפני החייל. אנחנו מנסות לומר לאיש שאנחנו נשות מחסום ווטש ואנחנו כאן כי אנחנו מתנגדות למחסומים ולכיבוש.... מאחר ואין כ"כ מה לתעד או להתערב אנחנו משוחחות עם החיילים שנראה שממש מחפשים את השיחה על כיבוש, מציאות החיים תחת כיבוש, משמעות המחסום, זכויות אדם, הפרת זכויות אדם במציאות של מחסומים.