קלנדיה, א –ראם , יום ראשון ה 29.5.2005 , בוקרמשקיפות: סילביה פיטרמן ומור בן ישראל (מדווחת) 6:45 קלנדיהאנו מגיעות אל שטח המחסום – זוהמה ולכלוך, טינופת בכל מקום. מתקשרות ליוסי טובול – מפקח הניקיון מטעם ירושלים, שמבהיר לנו שהוא לא עובד שלנו. (כדאי לדעתי שכל משמרת תתקשר אליו, עד שיהיה נקי , הפלאפון שלו 7639463 057)כעבור זמן מועט אנו רואות שהחיילים מגרשים את הרוכלים למעלה ההר בטוענה שהמסחר על הבטונדות מפריע לתנועה.אנו ממשיכות למחסום עצמו. טור המכוניות ממש קצר, גם טורי האנשים קצרים למדי.פונה אלינו אישה – היא ישראלית מנצרת הנשואה לפלשתיני עם ת.ז. כתומה. הם גרים בכפר עקב, היא עובדת בירושלים ומודאגת לגבי כללי המעבר העתידיים שיחולו עם פתיחת המחסום החדש. אנו מחליפות מספרי טלפון ומבטיחות לנסות לברר.8:10 א – ראםטור המכוניות קצר יחסית (מחכים כחמש דקות). במחסום שני מעוכבים. אנו מנסות לדבר איתם אך מפקד המחסום מונע זאת מאיתנו ומרחיק אותנו לצד המחסום כך שלא נוכל לדבר איתם. מהמעט שכן הספקנו לדבר, וממפקד המחסום עצמו, אנו מבינות שהם ניסו לעבור מסביב למחסום ונתפסו. הג'יפ שלקח להם את התעודות עדין לא הגיע (אין לנו מושג כמה זמן חיכו כבר לפני שהגענו).מתקשרות לצ. אך הוא לא עונה. מנסות את ב.א., מפקד מחסום א – ראם, והוא מבטיח לברר. רק לאחר שעה וכמה טלפונים נוספים לבני איטח, מגיע הג'יפ.9:20 משתחרר המעוכב הראשון ולאחר חמש דקות המעוכב השני (שני המעוכבים הם נערים בגילאים 15 – 18). באותו הזמן מגיעה משטרה. שוטרת צעירה מתחילה ברישום יעיל ומהיר יחסית , של המכוניות, תוך כדי שהיא סופגת הערות, כביכול סחבקיות , מחיילי המחסום: "אם לא הייתי נשוי הייתי מתחיל איתה".... וכדומה.9:30 אנו חוזרות הביתה.אמנם המעוכבים שוחררו וגם לא ראינו היום הרבה מעוכבים, אך התחושה הרעה וההרגשה שיש פה מדיניות משפילה ומייאשת מכוונת, כנגד ציבור שלם, לא עוזבת אותי.