ארתאח-ג'ובארה-ענבתא

ארתאח-ג'ובארה-ענבתא, יום ד', 1.6.05, בוקר משקיפות: נטי א', רינה צ', מיכלינה ד' (מדווחת) ארתאח 6:55 – 7:05 כשהגענו, לא היה כבר תור ופועלים שעוד הגיעו עברו ללא המתנה. ברחבה המתינו ניידות משטרה והחלו בדיקות באוטובוסים עם משפחות אסירים. לדברי חיילת מ"צ האחראית לבדיקות, השער נפתח היום בשעה 5:30 ועברו בו קרוב לאלף איש. החל מהשבוע הבא הבדיקות יועתקו למתקן החדש ויחלו משעה 4:30. המקום הישן ישמש רק למעבר סחורות ויפתח בסביבות השעה 8:00.ג'ובארה (7:25-7:40, 10:15-10:40) עצרנו במחסום פעמיים: בדרך למחסום בית איבא ובחזרה משם. 7:25-7:40 – הכניסה לכפר (עמדה דרומית)בעמדה שני חיילים ונציג מת"ק. כמה חקלאים נכנסו לכפר, תושבים בודדים יצאו או נכנסו. האווירה היתה רגועה, הבדיקות מהירות. נציג המת"ק סיפר שחלק מהחקלאים נכנסים דרך "שער החקלאים" (בצדו השני של הכפר) שנפתח כל יום בשעות קבועות.יציאה מטול כרם (עמדה צפונית)תנועת מכוניות ערה, אין תור. מכוניות הנוסעות צפונה אינן נבדקות, אלה היוצאות מטול כרם נבדקות במהירות. שתי נשים ישראליות חוזרות מטול כרם. לאחר שיחה מפקד המחסום מרשה להן לעבור ללא עיכוב.ביציאה לכיוון מזרח מספרים נהגי מוניות ש"היום אין בעיות", אך יום קודם המעבר בין הכפרים לטול כרם היה עמוס, החיילים הקשו מאוד והנהגים הפסידו זמן רב בהמתנה.10:15-10:40 – יציאה מטול כרם (עמדה צפונית)מרחוק ראינו שביציאה מטול כרם נוצר תור של למעלה מעשרים מכוניות. בניגוד למה שראינו מוקדם יותר בבוקר, הבדיקות כעת היו קפדניות מאוד, גם במכוניות שנסעו צפונה. נבדקו גם הולכי הרגל המעטים. למרות זאת התור נע יחסית מהר, ולפי קצב מעבר המכוניות הערכנו שזמן ההמתנה הממוצע בתור הוא קרוב ל-15 דקות. למרות הבעייתיות בעיכוב לצורך בדיקות במעבר הפנימי, בין טול כרם לכפרים, והסבל שהוא גרם ביום חמסין חם, האווירה נשמרה רגועה. היא נבעה מהיחס האנושי של החיילים ומצורת הדיבור המנומסת, במיוחד של מפקד המחסום עצמו. מאנשים ב"בית הקפה" של ג'ובארה שמענו על יחס הוגן של החיילים לתושבים.מחסום פתע ליד עינב 7:50-8:15, 9:40-10:05גם כאן עצרנו פעמיים – בדרך למחסום בית איבא ובחזרה ממנו.7:50-8:15מעל עשרים מכוניות המתינו בתור לכיוון טול כרם. אחד הנהגים צעק שהם מחכים כבר שעה. חייל האחראי למחסום טען שאנשיו עושים כמיטב יכולתם לזרז את הבדיקות. להערכתנו הבדיקות היו איטיות, מה שנבע אולי בעיקר ממיעוט החיילים. נהגים שרק לפני דקות מספר המתינו ונבדקו במחסומים אחרים, כמו בבית איבא, נאלצו שוב לחכות. זמן קצר לאחר בואנו נעלם תור המכוניות לכיוון טול כרם, אך בינתיים נוצר תור מהצד השני. החיילים העבירו מכוניות פעם לכיוון אחד, ופעם לאחר, כשכל פעם בכל צד מצטברות בתור למעלה מעשרים מכוניות. כשעזבנו (ב-8:15) המתין תור של כעשרים מכוניות לכיוון טול כרם, למרות שנראה שהחיילים זרזו במידה מסוימת את הבדיקות. הערכנו כעת זמן ההמתנה בתור לכעשרים דקות. לפני שעזבנו, התקשרנו למוקד ההומניטרי להתלונן על המתנת המכוניות במחסום. הובטח לנו לבדוק את הנושא.כשהגענו (בשעה 7:50) המתינו בצד שלושה מעוכבים, ואליהם הצטרפו תוך כמה דקות חמישה נוספים. לדברי מפקד המחסום האנשים עוכבו לפי פרופיל מסוים ומספרי תעודות הזהות שלהם נמסרו לבדיקה. המעוכבים שוחררו אחרי כ-15 דקות.9:40 – בדרך מבית איבא עצרנו שוב ליד מחסום פתע. הפעם לא היו מכוניות פלסטיניות שהמתינו למעבר. התנועה זרמה, אך בצד המתינה שורה של מכוניות ישראליות שלא הורשו לעבור לטול כרם. הנהגים המתינו לפינוי המחסום כדי לעבור. הפעם המחסום פעל לא כדי לעצור אנשים לבדיקה (לפי "פרופיל") אלא למטרות אחרות. מלבד מניעת מעברם של ישראלים לכיוון טולכרם, עצרו חיילי המחסום מכוניות פלסטיניות ל"בדיקת תקינות", לפי דרישת בוחן רכב במשטרת תנועה שעמד בצד. משימתו של השוטר היתה לעצור ולקנוס נהגים פלסטינים שרכבם לא תקין. נהג שעמד בצד בזמן שהגענו, רופא מטול כרם, נקנס ב-250 ש"ח בגלל שני פגמים שגילה הבוחן, אחד מהם הוא אחיזה קצת רופפת של אחד הפנסים הקדמיים. הפלסטיני קיבל שהות של 90 יום, כמקובל, לתשלום הקנס. השוטר היה מנומס מאוד ובסבלנות אין קץ הסביר כל דבר לנהג הנקנס. היה אפשר אולי לקבל רושם שמדובר בדאגה אמיתית של מדינת ישראל לבטיחות בדרכים פלסטיניות ביו"ש, אילו לא שני פרטים לקוחים כמעט ישירות מספרי גוגול או קפקא: מקום תשלום הקנס ומצב הכביש.1 - הפלסטיני נדרש לשלם את הקנס באחד מהבנקים הישראלים, למרות שלא היה לו, ולא יהיה לו אישור מעבר לשטח ישראל. לשאלתנו אך הדבר אפשרי ומה על הפלסטיני לעשות קיבלנו "תשובה": הוא יכול לבקש טובה מאחד מאותם פועלים פלסטינים שיש להם אישורי מעבר לישראל, לתת לו את הכסף ולצפות שבמקום לעבודה הוא ילך לבנק לשלם עבורו את הקנס. לחלופין, הוא יכול לנסוע לאחת ההתנחלויות, לבקש רשות מעבר (כי זה הרי למטרה טובה של הכנסת כסף לקופת מדינת ישראל) ולאחר קבלתה להמתין בתור בסניף בנק בחברת הקהל המקומי הידידותי.2 - ממבט ראשון לכבישים עליהם הפלסטיני נסע, כולל כביש זה (כביש מס' 57), ברור שכל רכב הנוסע בו נפגע תוך זמן קצר. מדינת ישראל לא רק שלא מתקנת ומתחזקת את הכבישים זה שנים, אלא בפירוש הורסת אותם. כביש מס' 57, המחבר בין טול כרם לשכם, מלא בורות וסדקים, ביחוד באזור דיר שאראף, ומשם לכיוון מחסום בית איבא. אבל בכך לא נגמרה הסאגה של כלי הרכב הנוסעים לטול כרם וממנה. במשך חודשים רבים הכביש היה חסום לתנועה בשער ברזל ליד ענבתא. השער היה סגור למעבר פלסטינים באופן קבוע וללא יוצא מן הכלל. אפילו אמבולנסים עם חולים לא הורשו לעבור בו. המעבר היחיד שהיה קיים עבור כלי הרכב הפלסטינים הנוסעים לטול כרם וממנה היה דרך מחסום ג'ובארה, בכביש פלסטיני ישן שנהרס כליל באזור המחסום בידי דחפורים ישראלים שסללו את כיכר המחסום ושיפצו קטע כביש מס' 557 (לישראלים בלבד) בקרבתו. בכביש הפלסטיני נפערו בורות עמוקים ונחשפו קצוות וסלעים חדים כך שבימי קיץ הוא היה מסוכן למעבר, ולא פעם הינו עדות לפגיעות בכלי הרכב הנוסעים בו. בימי חורף הוא היה מדי פעם בלתי עביר לחלוטין. כך היה במשך כשנתיים, כל זמן שהתקיימו העבודות. לפני כמה חודשים מישהו שפך חול לבורות כדי להשטיחם. רק בחודשים האחרונים החלו החיילים לאפשר לכלי רכב לעבור גם בנתיב קצת מוזז מהמקום עם הבורות. ובכל מקרה, גם עתה אף אחד איננו מתקן את הכביש ולא סולל אותו, למרות שהוא נהרס בגלל סלילת הכביש החוצה אותו (לישראלים) והזנחה כללית רבת שנים. כל פלסטיני שרצה לנסוע לטול כרם או ממנה במשך השנתיים האחרונות, כמו הרופא שנקנס, נאלץ כל פעם לעבור עם רכבו דרך מעבר זה.