ארתאח-ג'ובארה-ענבתא

ארתאח-ג'ובארה-ענבתא, יום א', ערב חג שבועות, 12.6.05, בוקרמשקיפות : פאני ה', אסתי צ' (מדווחת) אורחת משוויץ ארתאח7:00, על הכביש, בכניסה למחסום משאית ומכונית פרטית . בעל המשאית נהג מכפר קרע מבקש לברר אם יש בעיות בגלל החג. במכונית, בעל מתפרה ממתין ל"תופר שלו" מטול-כרם. הכל מתואם. המחסום נראה נטוש. עמדת הגב אל גב ריקה. חיילים לא מעטים בעמדות השמירה הצפונית והדרומית ובמגדל התצפית. השער סגור (לא נעול) מפקד המחסום אומר שאין סגר, "הם לא מגיעים כי הם יודעים שיש אצלנו חג." לשאלתי אם יש היום הנחיות מיוחדות, התשובה : "אין אישורים, אין היום מעבר פועלים כי זה ערב חג!" אז יש סגר? "לא שאני יודע. הם לא מגיעים כי הם יודעים שחג" ביקש שנמתין בצד כי הם מבצעים איזה שהוא תרגיל. יש הרבה התראות. אחת חמה במיוחד. המחסום נסגר, לדברי המפקד, ב-12 בצהריים. הרבה כלי רכב צבאיים מכל סוג נעים בשטח. מגיע ההאמר של סרן קבלו שמנסה להסביר לנו את ה-"אין אנשים במחסום", "המחסום ריק". ממנו דווקא שמענו שיש סגר. הלכנו לראות איך מתפתח המסוף החדש, מחסום 704, אשר נראה כמעט גמור. כל כולו תכנון מושלם של פיקוח ושליטה: קרוסלות, מבנים מיוחדים למעבר פועלים, חנייה ענקית לכלי רכב ואוטובוסים (כנראה אלה של הבקכ"ים – בקורי כלואים) חללים מיוחדים, אלה עם הארובות המוצנעות, המיועדים לפיצוץ חומרי חבלה אם וכאשר יתגלו, ונקווה, בעוד מועד. צבעי המבנה בגווני פסטל מרגיעים. ג'וברה 7:45 – יש סגר בגלל החג. אין בכלל אנשים במחסום. עמדת המעוכבים ריקה, גם אצל אבו חאתם ריק. בצד של טול-כרם כמה מוניות ממתינות לנוסעים. כך גם בצד השני. מערכת הכבישים הנפרדת: לפלשתינים מתחת וליהודים מעל מתפתחת במלוא העוצמה. עצרנו לראות מקרוב. מיד ניגשו אלינו שני מאבטחים ושאלו בתקיפות מה מעשינו. כמה שאלות סקרניות מצדנו דווקא הוציאה מהם חביבות מפתיעה. עזרה מאד גם הבקיאות של האורחת שלנו באוקראינית שהשאירה אותם בפה פעור. מהם למדנו הרבה על מערכת הכבישים העתידית. זרימת התנועה –צפון-דרום לפלשתינים, כלומר מטול-כרם לשאר הגדה תעבור מתחת לכביש מבלי שנראה ונדע שהם עוברים. צה"ל ישלוט ? בטח ישלוט . מלמעלה. שם יעבור הכביש ליהודים- ממזרח-למערב. הרבה מאד שטח נגזל ומאות עצי זית נעקרו. את הכל רואים משני צידי הכביש בדרך לענבתא, בדרך לשם עצרנו לראות את החסימות בפניה צפונה מכביש 557, בדרך לאבני חפץ. את החסימות האלה המובילות לכפא ולשופה מישהו מקפיד לשמר ולהגביה. 4 פלשתינים יושבים לצד הכביש, סמוך לחסימה, מבקשים לדעת מה קורה במחסום, שמעו שיש אצלנו חג ואם אפשר לעבור. הם פחדו להגיע לכביש הראשי, ענין של דקה משם. ענבתא 8:30, הסירו את המחסום? לא יאומן איך ה"אין מחסום" חי ונושם מתמיד. עשרות כלי רכב בכל צד. עומס רב. שני ג'יפים צבאיים עם חיילים הבודקים תעודות, לאט. לפי דברי הקצין במקום: "מטרת המחסום לא לאפשר לישראלים לעבור לכוון ענבתא" למה? "התפקיד שלי להגן על כל יהודי באשר הוא" גם בקנדה? "גם בקנדה! לא הלכתי להציל יהודים שנמצאים באוגנדה? הלכתי! תזכרי את זה! הערתי לו שרוב האנשים הממתינים להכנס לענבתא הם בכלל לא יהודים – הם פלשתינים ממזרח ירושלים. הוא ענה: "שום ישראלי לא יכנס- נקודה!" לא הרחק מן הצומת –מזרחה, יד קוביות הבטון לרוחב הכביש - שוב ג'יפ צבאי וחיילים בודקים את אלו היוצאים מכוון ענבתא.טור ארוך של משאיות ומוניות ממתין לבדיקת תעודות. מדי פעם מורידים אנשים מן המונית לבדיקה יותרקפדנית. הכל הולך לאט. חם נורא. המחסום נקרא "חסם". כבר נתקלנו במונח הזה. סוג של מחסום פתע-קבוע. פעמיים ביום: בוקר ואחה"צ לשעה, שעתיים. אין סוף לתושיה ולכושר ההמצאה. שני נהגים של חברת הובלות הנמצאת במזרח ירושלים - ARAMEX , המובילה מדי יום חומרי דפוס למיניהם, טפסים ודואר מגורמים רשמיים שונים כגון: משרד הפנים הפלשתיני, כל הבנקים בשטחים. ציינו שלכל דבר דואר שיוצא יש תעודת משלוח מירושלים. החיילים סרבו בתוקף לאפשר להם לעבור בגין תעודות הזהות הכחולות שלהם. (אני מגן על כל יהודי באשר הוא) והם נאלצו לשלוח את החומר עם נציג שלהם מן העבר השני אשר פרק את כל תכולת המכונית למונית אקראית ונסע איתה לכוון ענבתא-טול כרם. שני הבלדרים מירושלים כעסו והתלוננו שמאד מקשים עליהם ושהמחסום שהיה אמור להיות פתוח מהווה בעיה אמיתית ושבעצם מעולם לא הוסר! עזבנו ב-10:00. לאורך כל הדרך לכוון בית-איבא-שבי שומרון, החסימות הרגילות עומדות על תילן, זו שבכניסה לראמין, ספארין ובית-ליד.