אבו-דיס, הקונטיינר, יום רביעי 08.06.05 אחה"צצופות: לאורה ש., דניאלה ג. (מדווחת). מת"ק אבו-דיס – 13:00 חייל עייף עולה למגדל השמירה כדי לפתוח את הקרוסלות עבורנו ועבור כמה פלסטינאים שממתינים מאחוריהן כבר כרבע שעה. פרוצדורה מוזרה. בכל פעם שמישהו נתקל בקרוסלה שלא מסתובבת, הוא נדרש לקרוא לחייל שעולה במדרגות אל המגדל הריק. יתרה מזו, בעודנו שם אנחנו היינו אלה שנאלצנו לקרוא לחייל שלא שעה לקריאות הפלסטינאים.שני אנשים ממתינים לכרטיסים מגנטים אך מאחורי החלון של הכרטיסים המגנטים אין איש, למרות שלפי ההודעה שתלויה בסככה הפסקת הצהרים מזמן נסתיימה. חלון התסריכים מאויש, ולפניו עומדת חבורה עליזה של מי שמבקשים אישורי כניסה לעבודה בכנסיה. מסבירים להם פעם ועוד פעם שהמכסה לעובדי כנסיה מזמן מלאה, והם בשלהם. באים שוב ושוב, ממתינים, מבקשים, מקווים, אך לשווא. אדם מבוגר יותר מקבל את האישור המבוקש להשגחה בבחינות בגרות, אבל זה עולה לו במאמצים. הוא נאלץ להסביר את מצבו פעם אחר פעם, בידיים רועדות הוא מוציא אישור אחר אישור מהמעטפה החומה שהוא נאחז בה בכל מאודו ומתקשה להכניס את האישורים בחריץ, וגם הוא עדיין מחייך. אדם נוסף מגיע זו הפעם השלישית ברציפות כשבידו עוד מסמך שהוא נדרש לו, וגם זה לא מספיק. הקצינה שמטפלת בו קשוחה כלפיו, לא הגיונית במיוחד בדרישותיה ואף טוענת שיתכן שהקבלה שהמציא מזויפת. לטעמה, הוא יודע בדיוק מה עליו להביא, ובקשתנו שמישהו נוסף יבחן את מסמכיו אמנם נענית אך לא מסייעת לאיש להשיג את מבוקשו. סוף סוף מגיעה חיילת נחמדה לחלון הכרטיסים המגנטיים ומטפלת בחיוך בבקשותיהם של שני הממתינים. ככלל, החיילים, למעט הקצינה, נעימים ואדיבים כלפינו וכלפי הפלסטינאים, הם דוברי ערבית, ומפקדם מסכים אתנו שאין להתקנא בחיי הפלסטינאים, אך נהלים הם נהלים ואל לו לחרוג מהם.שירותי הגברים עדיין אינם נקיים, אלה של הנשים עדיין סגורים, ובסככה שלט מאיר עיניים המודיע על קיומו של מתקן ל"מים קרים" אך אין כזה בנמצא. הקונטיינר – 14:30 החלפת המשמרת אורכת כ-10 דקות שבמהלכן מתחיל להיווצר תור לא קטן של רכבים לכיוון דרום. עם סיומה, התנועה מתחילה לזרום אך לא בקצב מהיר מדי, ומאתנו מבקש חייל תוקפן לעבור לצד השני, למקום ש"הוסכם עליו". אלא שמהמקום ש"הוסכם עליו" לא רואים את תור המכוניות שבאות מהצפון, קשה להבין מה קורה במחסום עצמו בשל המרחק, והתערבות בהתרחשויות כלל לא באה בחשבון. לעזרתנו בא נציג המת"ק שמגיע עד אלינו כדי לשוחח. הוא הסביר לנו שהבחור הצעיר שהושב על עקבותיו הוא בעצם "ישראלי" כי הוא פלסטינאי שעומד לקבל תעודת זהות כחולה. הבחור אמר לו שבארבע מתוך חמש פעמים הוא מצליח לעבור ללא בדיקה, ומבטיח שינסה שוב ושוב. נציג המת"ק גם מבהיר שגבולות המחסום נתונים לשיקול דעתו ולקביעתו של מפקד המחסום ולפיכך גם המקום שבו מותר או אסור לנו לעמוד.הפישפש – 15:15 8-7 מעוכבים מול המנזר, שלושה מהם טוענים שהם שם כבר למעלה משעתיים. חייל מג"ב קורא לנו לעבר הג'יפ בו יושב מפקד החוליה שמאד מעונין להסביר לנו מה קורה. לדבריו, המעוכבים הם בעלי תעודות כתומות או ירוקות, ולפיך הם שוהים בלתי חוקיים מרגע שהם עוברים לצד זה של הגדר. אם הם היו זקנים או חולים, הם היו נבדקים ויש להניח שכניסתם הייתה מותרת. אולם היות שמדובר בגברים צעירים, אין לאפשר את מעברם בשל הסיכון הביטחוני. הם מעוכבים לשם בדיקת תעודותיהם מול המחשב, וכמו כן עליהם לחתום על מסמך שמאשר שלא נפגעו בעת שעוכבו. את פרטי המעוכבים ממלא בטפסים חייל במושב האחורי של הג'יפ. אולם זה אינו הטופס היחיד. יש גם שאלון שצריך למלא בו פרטים על כל מעוכב ומשפחתו, ומסיבה לא ברורה הטפסים האלה לא ברשותה של החוליה והם ממתינים להגעתם. בינתיים נבדקות התעודות של כמעט כל מי שעובר בפישפש לכיוון ירושלים כדי לוודא שהן כחולות. מפקד החוליה גם מספר שמלבדם אין מג"בניקים כאן, לא במורד הרחוב ולא מעבר לגדר ליד בית הקברות. הם יהיו כאן עד 18:30. (מה שמעורר את השאלה אם לא כדאי למחבל בר דעת להמתין לשעות החשכה בהן אין מג"ב בסביבה). עזבנו כשעדיין אין בפינו בשורה למעוכבים לגבי מועד שחרורם, אבל בו ברגע מגיח ג'יפ נוסף. הגיעו הטפסים.