ענתה, א-רם, יום חמישי, 16.6.2005 נוכחות: רות א., אביבה ו., רמה י. (מדווחת), 4 אורחותבענתה היה רגוע. תור המכוניות היה קצר. א-רם. כשהגענו למחסום הגיעו איתנו מדרום שישה גברים ואשה – הם נתפסו כשניסו לעקוף את המחסום, תעודות הזהות שלהם נלקחו והם נשלחו למחסום (מאוחר יותר גדל מספרם לכעשרים). אחד מהם, תושב רמאללה, סיפר לנו שבנו, בן חמישה חודשים, נלקח בלילה הקודם לבית החולים אלמקסד באמבולנס, והיה צריך לעבור ניתוח באותו בוקר בשעה 08:00. על האב היה לחתום על טופס הסכמה לניתוח. לא היה לו כרטיס מגנטי (מת"ק בית-אל סגור זמנית בגלל שיפוצים), ולכן הוא ניסה להתגנב לירושלים ונתפס. האם מחלימה בבית מניתוח, והתינוק נמצא לבד בבית החולים.זו היתה תחילתה של אודיסיאה ביורוקרטית ארוכה ומפותלת. מפקד המחסום הבהיר לנו שהאיש אינו בתחום אחריותו, ומכל מקום תעודת הזהות שלו היתה אצל המג"בניקים שלכדו אותו, וללא תעודת זהות אין מה לעשות; ובכלל, למה הוא לא הלך למת"ק בית-אל לקבל אישור; ולו לפחות הוא היה מציג אישור מבית החולים. אלא שלשם כך היה עליו להגיע לירושלים, אך כאמור, הוא אינו יכול להיכנס לירושלים. התקשרנו לכל מי שרק היה אפשר, ללא הועיל. העובדה שתינוק בן חמישה חודשים מאושפז בבית חולים והוריו אינם לצדו ושמצבו כנראה חמור עד כדי כך שהיה צורך לנתחו באותו בוקר ממש, אלא שללא הסכמת ההורים אין אפשרות לנתחו, לא היה די בה. היה ברור שאף אחד מהאנשים הרבים שדיברנו איתם לא היה מוכן לקחת אחריות, שמבחינתם הסיכון האמיתי היה האפשרות שהם יינזפו או אפילו יעמדו למשפט צבאי אם הם יעשו מה שבאמת היה עליהם לעשות, והסיכון לחייו של תינוק פלסטיני אינו שקול כנגד זה.המג"בניקים שלכדו את המעוכבים חזרו למחסום ואיתם תעודות הזהות שנלקחו. החיילים אמרו שתעודת הזהות של האיש לא היתה ביניהן. זה לא היה נכון. זה גם לא היה השקר היחיד ששמענו באותו יום. בינתיים התברר שהאיש הוא מנוע שב"כ "בדרגת חומרה גבוהה", והיות שכך לא היה שום סיכוי שיותר לו להיכנס לירושלים. ועם זאת, הפתרון היחיד שהסתמן היה שהוא יקבל אישור ממת"ק רמאללה; אחד האנשים שדיברנו איתם על המקרה אף הציע שהוא יצרף לבקשה אישור מרופא ברמאללה. לא היה ברור אם האיש יוכל או לא יוכל להיכנס לירושלים. כבר היה הרבה אחרי 08:00. בשלב זה העבירו את המעוכבים לצדו האחר של המחסום, ולא יכולנו לראות אותם. מ., סגן מפקד הגדוד, התיר לנו עם זאת לקחת מהאיש את מספר הטלפון ואת מספר תעודת הזהות שלו. בדיעבד הבנו שללא מספר תעודת הזהות, לא היה אפשר כלל לטפל במקרה. השעה היתה אחרי 10:00, והאיש קיבל את תעודת הזהות שלו וחזר לרמאללה (עד כמה שיכולנו לראות, איש מבין יתר המעוכבים עדיין לא שוחרר. מ. אמר שהם ישוחררו בתוך זמן קצר).במשך היום דיברנו עם האיש. יעל ש. (מחסוםווטש, י-ם) עזרה והצליחה לחולל נפלאות. בשלב מסוים נאמר שהאיש שקרן, ואין לו תינוק. אחר כך התברר שהוא כלל לא מנוע שב"כ – התבלבלו עם מישהו אחר. ובכל מקרה, לא היה אפשר לתת לו אישור במת"ק רמאללה, והיה עליו ללכת מלכתחילה למת"ק בית-אל הסגור, כאמור. יעל גרמה לכך שפתחו את המת"ק במיוחד בשבילו. בסופו של דבר האיש קיבל אישור מיוחד לשלושה ימים. זה היה כבר אחרי 19:00.אשר לתינוק, אמו הצליחה להגיע אליו איכשהו – מישהו התלווה אליה – והוא נותח במשך היום.[מסקנה: במקרים כאלה חיוני ממש לקחת מספר תעודת הזהות; בלעדי זה לא היה שום סיכוי לעזור לאיש]