בית לחם וסביבתה, יום ב' 13.6.05, בוקר (חג השבועות) משקיפות: רחל ר., חוה ה. (מדווחת) קצת אחרי 08:00 הגענו למחסום בית ג'אלה. כולם עוברים משני הצדדים. שוחחנו מעט עם החייל במחסום, תושב נוה דקלים (ביוזמתו) אשר שאל "איזה כיבוש" ומה דעתנו על ההתנתקות. אמרנו לו. אי אפשר לומר שנפרדנו כידידים אבל היה נימוס משני הצדדים. במעבר אל חאדר מתברר ששבועות הוא חג שונה מכל החגים. בשבועות אין סגר. נהג מונית שאיתו שוחחנו אמר: לא, אין שום סגר, אי אפשר לדעת, אולי בעוד שעה או שעתיים יהיה משהו אחר אבל הלוואי שיישאר ככה תמיד. מן המשפט הזה אנו למדות שהפלסטינים הבינו והפנימו את עיקרון חוסר הוודאות המתמיד המנחה את שלטונות צה"ל בהתנהלותם כנגד תושבי השטחים. חלקו השני של המשפט הוא שהיה קשה לעיכול. אחרי הדיכוי והמחסומים והשב"כ והמצוקה הכלכלית וכו וכו', יום אחד עם דרכים פתוחות, וכבר "הלוואי שיישאר ככה תמיד". כמה אנשים פנו אלינו בבקשת עזרה - רובם בעניין בקשת כרטיס מגנטי למנועי שב"כ. נתנו להם כרטיסים של המוקד להגנת הפרט. כל הדרך עד מחסום עציון ונווה דניאל לא ראינו לא מחסום ולא חייל. לעומת זאת העתקנו את שלטי הדרכים המלמדים משהו על המתרחש בשטח. כמובן הרבה פוסטרים בגנות ההתנתקות, ו"הגירוש" - גירוש אויבים ולא אחים (תלונה והמלצה במשפט אחד. גירוש אינו רע כשלעצמו אלא כשהוא מופנה כלפיהם. לגרש אחרים זה מומלץ).מדורגי אלעזר - הבניה החלה. המחירים הזולים בגוש. בונים על איכות במגוון פרוייקטים - נווה דניאל. נופי ממרא בקרית ארבע מרכז חוויות. חינוך וסיוע טיפולי בעזרת בעלי חיים (מענין איזה חוויות הם מעניקים שם)"ההתנתקות לא תציל אותך" כתובת מתחת לתמונתו של אריק שרון מאחורי הסורגים (מתאים לבית הדין הבינלאומי בהאג וגם למתנחלים). בכניסה לירושלים נגמרה הפסטורליה. מחסום המנהרות מאויש בחיילים רבים.