קלנדיה יום ב אחה"צ 20 ביוני טובה ש., נעה ע., ליסי ש., שרה א. - מדווחת מחסום א-רם: 2 מעוכבים
ממתינים בשמש למעלה משעה. בסמוך להגעתנו הם נקראים לחתום על הטופס. אחד מנהגי המוניות מובל למחסום על ידי חייל הטוען כי הוא ניסה להכותו. למזלו הרב של הנהג, קצין בכיר נמצא במקרה במקום. למרבה ההפתעה הוא מאמין להכחשותיו הנחרצות של הנהג, ותוך דקות מחזיר לו את תעודת הזהות ומשחרר אותו. בדרך חזרה 2 מעוכבים - שב"חים שנתפסו בדרכם הביתה בתום יום עבודה. הם ממתינים שעה ארוכה עד לשחרורם. קלנדיה: הרוכלים ממלאים את הרחבה בכל טוב ומתלוננים על הצקות קשות של החיילים. גם היום. אחרי שהות של כשעה במחסום אנחנו שמות לב שחיילים הולכים לכוון הדוכנים ואנחנו ממהרות לגשת לשם - חוששות מאלימות כלפיהם כפי שדווח לאורך כל השבוע האחרון - אלא שהם כנראה קיבלו התראה על בוא החיילים והצליחו תוך שניות לקפל את מרכולתם ולהותיר רחבה ריקה טרם הגעת החיילים. ברגע שהחיילים הסתלקו מהמקום, חזרו הדוכנים. מעין משחק שכזה, אכזרי ולא משעשע. במסלול המכוניות מספר חיילים עסוקים בשיחה. עפ"י הצחוקים, כנראה מאוד מבדחת. לא ממש בוער להם לעסוק בבדיקת הרכבים. תור המכוניות ארוך כמו הגלות אבל הם עכשיו בשיחה. בעצלתיים נוטלים תעודה מהנהג, לא מעיפים בה מבט וממשיכים בשיחתם. עוברות להן כחמש דקות תמימות עד שהתעודה שכלל לא נבדקה מוחזרת לנהג. הסיפור חוזר על עצמו שוב ושוב. ירדנו לכוון רחבת המוניות על מנת לשמוע מהנהגים פרטים בנוגע לדווח של צה"ל על פתיחת כבישים באזור רמאללה. הנהגים טענו שכבישים לא נפתחו, מהסיבה הפשוטה שהם למעשה כלל לא נסגרו. כבר בתחילת המשמרת אוזנינו קולטות צרחות של חיילת מ"צ - לצערנו לא הצלחנו להשיג את שמה. גבוהה רזה שיער צבוע ופנים מכווצים ועצבניים מאוד. היא לא מדברת עם הפלשתינאים. היא יורקת לעברם פקודות. צורחת פקודות. עושה שימוש רב בידיים. תנועות עצבניות ומשפילות שפוקדות בוא לך. לא דוחפת אבל עושה רושם שהנה זה עוד רגע קורה אם רק יעז מישהו ולו להישיר אליה מבט. אנחנו מבקשות ממנה להוריד טונים. לנסות אולי דיבור. היא מפטירה לעברנו "הנה הקקה הגיע". ולמרות שהיא ממשיכה "תכתבו תכתבו אני לא מפחדת" היא מורידה פרופיל וניכר עליה שהיא מאוד מתקשה בזה ובאמת לאחר מספר דקות היא ניגשת לקדמת המחסום ומבקשת לבצע חילופים. היא משוחחת עם איש המת"ק הנמצא במקום - ע. שמו. היא אומרת לו "אני לא יכולה לסבול את הנשים של ווטש". טובה ששבה משיחה עם הרוכלים מבקשת להחליף מילה עם אותו איש מת"ק, הוא מסלק אותה בגסות מהמחסום ואומר "עדיף שיהיו פה נשים בירוק". בשלב זה מגיע למחסום צלם שעובד עם סוכנות איי.אפ.פי ואיש המת"ק אוסר עליו לצלם ומבקש ממנו לעזוב את המקום. הצלם משיב שיש לו אישור לצלם מדובר צה"ל. אם כך, אומר ע., תצלם אבל לא את החיילים, אלא אם כן קיבלת מהם רשות. בסדר עונה הצלם ומרים את מצלמתו כדי להתחיל לצלם. ללא התראה נתקף אותו ע. באמוק, דחף את המצלמה בפראות אל תוך פניו של הצלם והדף אותו כך עד הגדר, תוך כדי שהוא מנסה לחטוף את המצלמה. הצלם ניסה להתגונן וביקש מספר פעמים שיקראו לקצין האחראי. ע. בתגובה טען "אני מפקד המחסום" וביקש שימסור לו את פרטיו האישיים. הצלם התעקש לדבר עם קצין ועוזי יצא לגמרי מכליו והחל במטח מתוחכם במיוחד של קללות כגון "אל תזיין בתחת" ועוד מאותו הסוג. ליסי פתחה את הנייד שלה על מנת להקליט. כשע. - שבשלב זה היה באטרף גמור - קלט את הענין, הוא לפת את ידה ועיקם אותה בנסיון לחטוף ממנה את המכשיר. בינתיים הצלם ניסה להתרחק מן המקום וע. עזב את ידה של ליסי ופנה לרדוף אחריו תוך כדי שהוא צורח "אתם שמאלנים נאצים" ושוב החל להכות ולדחוף אותו. מזלו שהיינו שם ואחזנו בו ובכך מנענו את נפילתו אל תוך החפירה הסמוכה של הטרמינל. אחת הנשים שלנו, בניסיון למנוע את הכאת הצלם, השחילה עצמה בינו לבין החייל המכה, במחשבה - מוטעית - ששיער השיבה יהווה לה מגן - אבל עוזי אינו מתרגש משיער שיבה. הוא אחז בה באלימות, דחף אותה בפראות וגרם לה לחבלות. בשלב זה הגיע בריצה מפקד המ"צ וניסה לחסום את ע. ללא הצלחה. הוא ביקש משניים מחייליו לגרור אותו אל תוך המחסום "כי הוא השתגע". לאורך כל התקרית האלימה, ביקשו ממנו חיילים להפסיק, אולם אף אחד מהם לא מצא לנכון להתערב באופן פיסי בנעשה. אחד החיילים ביקש להזמין משטרה על מנת לעצור אותנו. הוא טען שהמשטרה תשמע את שתי הגרסאות "והרי זה ברור שהם יאמינו לנו ולא לכן". שאדי ופארס הוזעקו למקום ותחקרו את החיילים, אותנו ואת הצלם לגבי הארוע. פארס אמר שהם מודעים לכך שיש הרבה מאוד אלימות במחסום קלנדיה בזמן האחרון, שהם מחזירים אתם למת"ק את ע., שיעשו תחקיר מקיף ושהם רואים בחומרה רבה תקיפה של אזרחים "משלנו" על ידי איש מת"ק. אנחנו ניגשות בתום המשמרת לרופא. ואז למשטרה להגשת תלונה.תחילתו של הכאוס בחיילת עצבנית שמתקשה בדיבור, לכן צורחת. לא חביבות עליה נשות ווטש ולכן מרשה לעצמה לקרוא לאחת הנשים "בת זונה". היא מסיתה את איש המת"ק והוא משתגע. לא קשה לדמיין מה היה קורה אלמלא הצלם היה אחד "משלנו" אלא סתם, נגיד, פלשתינאי.כשהכל נרגע אנחנו שמות לב לכלב אומלל שמתרוצץ במחסום. הוא פצוע עם סימנים קשים של אלימות על גבו. לא הצליח להרים רגל, השתין בכריעה. הוא רץ, כרדוף, מצד אחד לצדו האחר של המחסום כמו מחפש כוון, מוצא. ס