בית לחם וסביבתה, יום ג' 14.06.05, בוקר משקיפות: תמר א. (מדווחת), תרצה ל. (כבר לא בדיוק אורחת) שגרת הכיבוש 07.15 מחסום 300 שקט וכמעט ריק. רק נתיב אחד פתוח לכלי רכב. הולכי רגל מעטים, בכל זאת זמן ההמתנה שתיים-שלוש דקות. מפקד המחסום מגיע בג'יפ, אומר שיעמוד לרשותנו אם יהיו שאלות. 07.55 מת"ק עציון. המת"ק היה סגור מאז יום חמישי בגלל שבת וחג השבועות, וזו כנראה הסיבה שהצטברו יחסית הרבה אנשים: כעשרים היו במקום כשהגענו, עשר דקות אחר כך מגיעים עוד כעשרה וב-08.20 עוד ארבעה. הפעם אנשי המת"ק כנראה מתחשבים באנשים: פותחים שני חלונות ברק שתי דקות איחור, ולזמן מה אף שלושה, ומאהר פותח את חלון המשטרה כבר ב-08.30 במקום ב-09.00. הפלסטינים מסדרים את התור בינם לבין עצמם, אחד רושם את השמות. נשים וגבר נכה על קביים לא נדרשים לעמוד בתור. לאיש הנכה גם החיילים נותנים מיד לעבור דרך הקרוסלה, מה שהוא יכול לעשות רק בעזרת המלווה שלו שמזיז לו את הקרוסלה. וכמה מהמקרים שנתקלנו בהם: - מנוע משטרה כבר הצליח לעשות כל מה שדרוש כדי להסיר את המניעה, אך זה טרם נכנס למחשב והוא יצטרך לחזור בעוד שבועיים. - מנוע משטרה אחר נרשם ככזה רק ב-5 ביוני, ולכן מאהר טוען שעדיין אין לו מידע עבורו, והוא יצטרך לחזור בעוד שבועיים. - מנוע שב"כ שנתנו לו את המספר של פיראס. - פלסטיני מבית סאחור שעובד בירדן, בעל תעודת זהות פלסטינית ודרכון ירדני, מבקש לבקר את משפחת בנו ביפו. במת"ק לקחו לו את תעודת הזהות תמורת אישור על כך ואמרו שיתקשרו אליו. אך הוא מודאג כיצד יעבור בדיקות בדרכים ללא תעודה וגם אין לו הרבה זמן לחכות לאישור עד שיצטרך לחזור לירדן. בנו, נשוי לישראלית ובעצמו, אם הבנתי נכון, בעל תעודה כחולה, ודובר עברית שוטפת, בא עם האב וניסה לקדם את העניינים. מטעמי עבודה נאלצנו לעזוב, אך השארתי לו את מספר הטלפון שלי. כעבור חצי שעה התקשר, אמר שלא הצליח לדבר עם אזהר, שניתק לו את הטלפון, רק עם מוטי דיבר שאמר שאולי יקבל אותם בערב. בעוד שאני מגייסת את עזרתן של חנה בר"ג ושל חייה, הוא מעדכן אותי שהצליח להוציא מאזהר אישור כניסה לארץ ליום אחד בלי לינה, ועם זה, הוא אומר, הוא יכול להסתדר. 09.10 אל-ח'דר. בכניסה ניצב ג'יפ של מג"ב.09.15 מחסום בית ג'אלה. מעט תנועה. 09.20– מחסום ולג'ה. כמה חיילים מובטלים. כמעט אין תנועה לאורך כל הכביש.