חווארה, בית פוריק

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
חוה ה., מיכל ז., ויוי צ. וחנה ב. (מדווחת)
16/09/2006
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?

חווארה ובית פוריכ, 
חווארה:
תנועה ערה בעיקר מצפון לדרום (משכם דרומה). בכניסה לשכם כמעט ואין עוברים.
היום חם, פלסטינים – נשים גברים וטף מזיעים ו"נצלים" בשמש – אבל לא כך דגל ישראל המתנופף בכניסה למחסום. אליו מופנה מאורר ענק המטפל בו טיפול אישי צמוד למען יוקל לו בחום הכבד!
המחסום הומה אדם, הרגשה שאנו נמצאים בתוך חבית מלאה אבק שריפה. התור "ההומניטארי" "עולה על גדותיו". אין מעליו גג ונשים זקנים ותינוקות בני יומם מחכים עד בוש בשמש הלוהטת. כלום לא זז – חוץ מקצינים וחיילים אחדים שמתרוצצים הנה ושוב .
אין "ראש גדול" – הכל, אבל הכל, פועל לפי הספר:
*שלוש נשים שחוזרות מדיאליזה נדחפות בתור וכל בקשותיהן כי יינתן להן לעבור מחוץ לתור נענות בשלילה. "שיעברו באמבולנס" במחיר שהוא למעלה מיכולתן. שלוש פעמים בשבוע חוזר המסע הזה – "ואין מה לעשות"!!?
*פלסטיני זקן המתקשה ללכת מבקש לעבור על הכביש מחוץ לתור – מה פתאום, מה קרה מה - למי שקשה ללכת שיישאר בבית.
*אנו מבחינות באישה שבחיקה תינוקת בוכה ולידה ילד כבן שנתיים. התינוקת רעבה והאם מבקשת להניק אותה – אנו מחפשות מקום מתאים.
זוכרים את המוקד ההומניטארי שהוקם ל"רווחת הפלסטינים" שיהיה מצויד במטרנה וחיתולים? עכשיו הכניסה אליו אסורה ומפקד המחסום מציע שהאישה תיניק בצינוק. נו באמת – הרי אין שם אפילו כסא והחום מזוויע. מחפשים מקום אחר – לפתע עלה הפתרון – למה שלא תשב המינקת על הרצפה בין הבטונדות – ממש מקום אידאלי. למזלה של התינוקת הייתה לאם קופסת מטרנה ומים מזוקקים והתינוקת נרגעה.

המהומה בתור הגברים הלכה וגברה. נשמעו צעקות ושירה וההרגשה הייתה כי בכל רגע יתפרץ הקהל הזועם ויתחולל אסון. כל אחד נדרש ל"ריקוד הואלס". להרים חולצה עד לבטן העירומה, להפשיל מכנסיים, להרים את קצות המכנסיים עד לגובה הברך – וקדימה לך. להתלבש מתלבשים בדרך החוצה – עיניים מושפלות וכעס עצור – עוד השפלה בדרך אל... ההשפלה הבאה.אנו מנסות לעזור, אך אין עם מי לדבר.

החלטנו לפנות למח"ט. לא עברו דקות אחדות ובמקום הופיע קצין מת"קinfo-icon (פואד). מיד עם בואו הורגשה הקלה בתור ההומניטארי. עכשיו הייתה כתובת לפניות. בינתיים נדרשו עדיין שעתיים ויותר למעבר בתור הצעירים.
בחור צעיר זז לכיוון הבודק לפני שקיבל הוראה לעשות כך. כמובן סיבה להענשה – והוא נשלח לסוף התור.
תעודת הזהות "נודדת" לכיסו של החייל. כאשר מגיע שוב תורו מחליט החייל ש"הוא זוכר אותו" ומעכב את הבחור עוד. נדרשה התערבות חוזרת ונשנית עד שנפתרה הבעיה והבחור הלך לדרכו.
בצינוק כלואים ארבעה אנשים המתחננים למים. ניסינו לעזור – אך הצלחנו להשחיל רק בקבוק אחד. לא מספיק לארבעה אנשים. הסירחון העולה מן הצינוק הוא בלתי נסבל. דלת הברזל של הצינוק מתחממת בשמש הלוהטת – ובפנים ההרגשה היא כמו בכבשן. הכלואים צועקים ומתחננים – אך "סיבות ביטחון" מונעות התייחסות.

כולם כמובן שוחררו לדרכם אחרי "שלמדו" ו"התחנכו".עכשיו יש במחסום כבר קצינים אחדים. אחד מהם מרגיש צורך בלתי נשלט להתגרות בנו. "אם אני מרוצה ונשות ווטש מרוצות אז הכל בסדר" "שתיתן? צריך לשתות הרבה כשחם" טוב שינוקא דואג להדר פני זקנות!

במחסום מופיע המג"ד מלווה בעוד כמה חיילים. העניינים מתחילים לזוז בקצב מוגבר. בודקים מכוניות אחת אחרי השנייה – לא צריך עוד לנוח "מעמל היום" אחרי כל מכונית. גם התור של הצעירים מתקדם עכשיו קצת יותר מהר. המג"ד מקשיב לקצינים המתגודדים סביבו.. שוב ושוב מסתכלים בקרוסלות ובמלתעות האדומות שאינן פועלות כבר חודשים.

הביקור קצר, כמובן, מפאת הסירחון הבלתי נסבל, בצינוק. הקהל מסביב ממשיך לצעוק ובתור מתפתחות קטטות. מה הפלא? בסיר לחץ כזה מאבדים גם הרגועים באנשים את הסבלנות – על אחת כמה וכמה אלה שצריכים לעבור את הגהנום הזה כמה פעמים ביום!שלושה גברים מרהט נכנסו לשכם לצורך ניחום אבלים. לדבריהם זו להם הפעם הראשונה שביקרו בשכם, ואיש לא עיכב בעדם בכניסה העירה. הם מעוכביםinfo-icon והחייל טוען שהזמין משטרה. הקצין לעומת זאת טוען שלא כך. אנו תוהות – הרי שמענו הרגע הן מחייל והן מהמעוכבים כי הם מחכים למשטרה. "נו באמת, הם תמיד משקרים"! המג"ד ניגש גם אלינו ומוכן להקשיב. מפיו שמענו כי אלוף הפיקוד היה בחווארה בימים אלה וכי סיפר שכבר הושקעו 2 מיליון שקל ותתחלנה עבודות לשיפוץ המחסום. ואנחנו חשבנו לתומנו שאולי כדאי להשקיע רק כמה אלפי שקלים בסילוק המחסום.

בדרכינו למכונית נתקלנו באישה צעירה בהריון מתקדם שישבה על הרצפה נשענת על בטונדה מחכה לבן זוגה. בשיחה התברר כי היא מצפה לתאומים בעוד חודשיים. נתפתחה שיחה ידידותית שלא יכלה לכסות על הבושה והתסכול שהרגשנו.

בית פוריכ: שקט מאד. החיילים מתעקשים כי רק אנשי בית פוריק ובית דג'ן רשאים לעבור במחסום. אנחנו נחזור ונתריע על כך לרשויות המתאימות.

זעטרא/תפוח: אין תור. החייל עוצרinfo-icon אותנו ומבקש מכולנו תעודות זהות, תוך כדי כך הוא שואל האם לא נמאס לנו. "מה" אנחנו שואלות "להיות בוגדות" הוא מפטיר. אחרי בדיקה מעמיקה של התעודות הן מוחזרות ואנו יוצאות לדרכינו.

ליד סינג'יל מחסום פתע על הדרך הפנימית המיועדת לפלסטינים בלבד. 11 מכוניות עומדות בתור, ו-5-6 חיילים מסתובבים בשטח הנה ושוב.
עצרנו ונעמדנו לצידי הכביש במרחק מן החיילים – שכעבור כמה דקות הרגישו בנו. מסתכלים, מבררים עניינים בינם לבין עצמם – וראה זה פלא, תוך רבע שעה עברו כל המכוניות.