בית פוריכ, חווארה, יום ש' 26.1.08, בוקר
קר מאד, ופרט לנו אין כמעט איש ברחובות ירושלים. ובאמת - למי איכפת שאי שם בלב השטחים הכבושים לא נותנים לאנשים לחיות!
בית פוריכ:
החלטנו לנסוע הפעם קודם לבית פוריכ לאור הדיווחים משם בימים האחרונים.
בבואנו ספרנו 17 מכוניות בתור, ומברור עם הנהגים הסתבר כי זמן המעבר הוא כשעתיים. התקשרנו למוקד ההומניטרי ופנינו גם לחייל במחסום. הקצב זורז וכעבור כחצי שעה כבר התפזר תור המכוניות לחלוטין. מעבר ממוצע של מכונית מכאן ואילך, עד שעזבנו, היה כ-10 דקות. מעבר הולכי הרגל היה שוטף . ההולכים באו גלים גלים, בהתאם לקצב הגעת המוניות מבית פוריכ. חלק מן הנשים בבגדי חג - בדרכן לחתונה בבית דג'ן הסמוכה. הרבה ילדים, כולם עטופים היטב להגנה מפני הקור העז ששרר במקום.
חווארה:
המחסום יחסית ריק - בהערכה גסה היו במקום כ-150 איש ואישה. המעבר הממוצע כ-20 דקות. נציג מת"ק היה במקום - אך יעילותו מוטלת בספק. צואר הבקבוק הקשה היה במעבר המכוניות משכם דרומה. מכביש האפרטהייד "מדיסון" ראינו אוטובוס, שכבר עמד בתור. נדרשה שעה וחצי למעבר. ניסינו להפנות תשומת לב מפקד המחסום שהסביר "כי אין כח אדם". נהג האוטובוס ניסה למנוע את הבדיקה "הכלבית" - אבל "עוקץ" גיבור ישראל לא היה מוכן לוותר. תור המכוניות משכם נראה אין סופי ולא התקצר במשך שהותנו במקום. מעט הולכי רגל בכניסה לשכם, ומעבר המכוניות בכיוון צפון מהיר. מגרש החניה מלא עד אפס מקום והמסחר פורח - גם כאן המציאות חזקה מכל!