תיירות בסגר

זה כשלושה חודשים, פקידי ביקורת הגבולות בגשר אלנבי מטביעים על דרכוני הנכנסים את חותמת האשרה ובה התוספת: "לשטחי הרש"פ בלבד". בגשר אלנבי נוכחים גם נציגי לשכת מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש), שבמשרד הביטחון, שהודיעו לנכנסים בכמה מקרים כי עליהם לבקש מהמינהל האזרחי אישור יציאה מהגדה לישראל.

לדברי סבין חדד, דוברת משרד הפנים, אותו נוהל קיים גם בנמל התעופה, אך "הארץ" לא נתקל במקרים כאלה. מצד שני, ידוע כי לעתים פקידי משרד הפנים בנתב"ג מחייבים אזרחים זרים לחתום על התחייבות שלא ייכנסו ל"שטחי הרשות הפלסטינית" בלא אישור המתפ"ש. לחלופין, הפקידים מורים לתיירים שמעוניינים להגיע לגדה המערבית, שיעברו להבא רק דרך גשר אלנבי.

נוהל סלקטיבי

חדד אישרה שההעדפה היא שאדם "המגיע לשטחי הרשות הפלסטינית יגיע דרך גשר אלנבי". הנוהל "לרש"פ בלבד" עדיין לא הוחל על כל הנכנסים בגשר אלנבי. חדד סירבה לענות לשאלת "הארץ" מהי הסיבה להחלה סלקטיבית של הנוהל כמו גם מי מחליט לגביה ועל סמך אילו קריטריונים.

בין האנשים שתנועתם הוגבלה בחודשיים-שלושה האחרונים וש"הארץ" יצר אתם קשר נמצאים אנשי עסקים ומשקיעים זרים, אנשים שבני משפחותיהם תושבי הגדה, אקדמאים ועובדים בארגוני פיתוח ורווחה בינלאומיים. כולם אזרחי מדינות מערביות.

"שטחי הרש"פ" כוללים 40% משטח הגדה (שטחי A ו-B) שבהם יש לרשות הפלסטינית סמכויות אזרחיות, ושמפוזרים כמובלעות בתוך שטח C שבשליטה ישראלית מלאה. תיאורטית, אם כן, אסור לתיירים אלה לצאת ממובלעת אחת לשנייה, להיכנס לבקעת הירדן או לשהות מעבר לגדר ההפרדה.

בנוהל החדש ישראל מטילה למעשה סגר על רבים מהתיירים ומהמבקרים - ומפלה אותם לרעה לעומת בני ארצותיהם, שאין להם קשרים עם הקהילות הפלסטיניות ויעדם העיקרי אינו הגדה המערבית (ישראל צימצמה למינימום כניסת אזרחים זרים לרצועת עזה מאז ההתנתקות). סגר הוא מצב הקבע השורר בשטחים מאז ינואר 1991, כשעל התושבים הפלסטינים נאסרה הכניסה לישראל בלא אישור מהמינהל האזרחי.

החלטת שרי הפנים והביטחון

עוד שאלה שנותרה, אם כך, ללא מענה היא האם משפטני משרדי הפנים והביטחון מודעים לעובדה שהמגבלה מהווה הפרה של הסכם הביניים מ-1995? ההסכם קובע שאזרחי מדינות שלהן קשרים דיפלומטיים עם ישראל יוכלו להיכנס לגדה המערבית ולרצועת עזה על סמך אשרת הכניסה לישראל ודרכון בר תוקף.

לפי דוברת משרד הפנים, סבין חדד, הנוהל החדש מבוסס על "החלטת שר הפנים ושר הביטחון (רוני בר-און ועמיר פרץ בהתאמה, ע"ה) משנת 2006, שכל אזרח זר המעוניין להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית, חייב באישור של הצבא וכניסתו מותרת לשטחי הרשות בלבד". חדד לא נענתה לבקשת "הארץ" לראות את הנוסח המדויק של ההחלטה. בקשה דומה הופנתה לדובר משרד הביטחון, שלמה דרור.

במשך עשרות שנים היה קיים נוהג לפיו אזרחים זרים - ממוצא פלסטיני ואחרים - הורשו לבקר, לחיות ולעבוד בשטחים על בסיס אשרת תייר שאותה חידשו כל שלושה חודשים. בתחילת 2006 ביטלה ישראל נוהג זה והחלה למנוע כניסתם של אלפים, בהם אנשי עסקים ומשקיעים, סטודנטים, מרצים ובני ובנות זוג של פלסטינים. כמה מהם התארגנו ופתחו במערכה ציבורית בינלאומית. שגרירויות זרות מחו ושרת החוץ האמריקאית אז קונדוליזה רייס, מתחה גם היא ביקורת.

כתוצאה מהלחץ המצטבר, החליטו בדצמבר 2006 שרי הפנים והביטחון על הסרת המניעה. המתפ"ש הונחה לנסח את הנהלים החדשים/ישנים. אולם מהנהלים, שנשלחו לצד הפלסטיני ב-28 בדצמבר 2006, וממכתב של משרד החוץ לשגרירויות וקונסוליות מ-5 במארס 2007, התברר שישראל יצרה מגבלה חדשה: הכניסה לגדה המערבית הותנתה ב"הסכמת המפקד הצבאי... והאזרח הזר יידרש להחזיק את אישור המפקד הצבאי בדרכונו". אבל, שלא כבתשובת דוברת משרד הפנים, במסמכים מדובר על "הגדה המערבית" ולא "שטחי הרש"פ". באף לא אחד מהם כתוב שהכניסה לישראל אסורה או מצריכה הליכים ביורוקרטיים נוספים.

בריחה מאחריות על ההחלטה

ניסיון להבהיר בדיוק את מהות מגבלות התנועה לפי הנוהל נתקל במכשול ביורוקרטי. "הארץ" ביקש לברר אם אזרח זר שנמצא ברמאללה, למשל, ונוסע לשכם לשם עסקיו, עלול למצוא עצמו תקוע במחסום פתע של צה"ל על כביש 60 (שטח C), ולשמוע מחייל שהאשרה שבידיו אינה מתירה לו להמשיך בנסיעה, ושהוא למעשה כבר הפר את החוק בצאתו מגבולות רמאללה.

בתשובה לשאלה, האם ב"שטחי הרש"פ" הכוונה אכן לשטחי A ו-B בלבד, דוברת משרד הפנים, סבין חדד, ענתה ש"מכיוון שמדובר באישור הצבא יש לפנות אליו". שאלה זו ואחרות הופנו לדובר צה"ל. דו"צ מסר שיש להפנות את השאלות למשרד הביטחון. מדוברות משרד הביטחון נמסר בתחילה באופן כללי שיש להפנות את השאלות ללשכת המתפ"ש. דובר המתפ"ש אמר שאת "רוב השאלות" יש להפנות למשרד הפנים. שלשום בערב נמסר ל"הארץ" שתגובת המתפ"ש תובא בתגובת משרד הביטחון. עד לסגירת הגיליון לא התקבלו התשובות.