התור הארוך מתקדם ופתאום נעצר. המעבר מהגדה לעבודה בישראל יכול לקחת 7 דקות או 71, תלוי ביום, לא כולל שעות ההמתנה לפתיחת השער

היום המעבר חבל על הזמן”, שיבח אחד העוברים במחסום תרקומיא את המנהל ציון, איש משרד הביטחון. זה היה ביום ראשון, בסביבות חמש וחצי בבוקר. פועלים אחרים שיבחו גם הם את המהירות שבה צלחו אותו בוקר את המבוך של כלובי ברזל ושערים מסתובבים. “שכל יום יהיה כך”, הם איחלו, אך הביעו את החשש שזה בגלל נוכחות “הארץ” ו”מחסום ווטש”.

האם אכן המעבר במבוך הסורגים והבידוקים היה מהיר יותר מאשר בשבועות האחרונים, במיוחד בימי ראשון האחרונים? מדברי ציון ל”הארץ” ומתגובת משרד הביטחון ניתן להסיק שהשינוי הוא רק פרי דמיון הפועלים, משום שהמצב הוא תמיד שפיר והמעבר תמיד מהיר וחלק. לפי משרד הביטחון, משך המעבר בין נקודת ההתחלה של המחסום לבין היציאה לרחבת ההסעות הוא שבע דקות בממוצע לכל אדם. אבל לפי חישוביהם של משקיפים עצמאיים ביום טוב, כמו ביום ראשון שעבר, המסלול אורך 28 דקות ואילו בימים אחרים - 71 דקות לאדם, כפי שנמדד ב-26 במאי.

הפער המספרי הזה תואם גם את ההבדל הגדול שבתיאור המחסום: “המערכת הכי אנושית בתחום המעברים”, כפי שאמר ל”הארץ” בכיר במינהלת המעברים של משרד הביטחון, שהיה במחסום ביום ראשון. מקום של התשה גופנית ונפשית, השפלה וזלזול – בפי הפועלים.

לילה במחסום תרקומיאלחץ להגדלה

 

 

 

לילה במחסום תרקומיא צילום: אמיל סלמן

 

 

 

פלסטינים מהגדה המערבית בעלי אישורי כניסה לישראל נדרשים לעבור דרך 11 מחסומים, עליהם אחראית מינהלת המעברים. את הבידוק הביטחוני מבצעות שתי חברות פרטיות: “שלג לבן” בדרום הגדה, ו”מודיעין אזרחי” במרכז ובצפון. לפי משרד הביטחון, מדי יום עוברים יותר מ-25 אלף פלסטינים במחסומים אלו. המספר בתרקומיא הוא בין הגבוהים, אם לא הגבוה ביותר: בין ארבע לשבע בבוקר עוברים בין 4,000 ל-5,000 אנשים. בשעות המוקדמות ביותר של הבוקר יוצאים פועלים-גברים: קודם פועלי חקלאות, אחר כך פועלי הבניין. מאוחר יותר יוצאות פועלות וכן סוחרים ואחרים.

50 בודקות ובודקים של חברת “שלג לבן” מאיישים את תחנות הבידוק השונות במחסום זה. בנוסף להם מסתובבים במחסום כמה אנשי אבטחה חמושים, עובדים ישירים של משרד הביטחון, ועוד צוות הניהול. בחודשים האחרונים התלוננו הפועלים שהמעבר במחסום הפך לעינוי של ממש: דוחק וצפיפות עד כדי קושי לנשום, אנשים שנחבלים בשל הדוחק ואף כאלו שהתעלפו. פעילות מחסום ווטש הגיעו למחסום ביום ראשון שעבר ושוחחו עם הפועלים. כבר אז הן שמעו שדווקא באותו יום “היה טוב יותר מימים קודמים”. דו”ח שכתבו שתיים מהן ובו מפורטות תלונות הפועלים נשלח למינהלת המעברים ביום חמישי שעבר.

דובר משרד הביטחון ציין אתמול בתגובתו ל”הארץ” ש”בניגוד לנטען לא מוכרות לנו טענות על דוחק וצפיפות”, אבל צילומים מהשבועות האחרונים - מטושטשים אמנם, כי נעשו בהיחבא - מראים אנשים נדחסים בתוך החללים המסורגים השונים שבתוך המחסום, מטפסים על סורגי הברזל ונתלים עליהם או נעמדים על משטח צר מוגבה בתוך המתחם, אם כדי לנשום אוויר או כדי לקפוץ לראש התור ברגע שהשערים המסתובבים ייפתחו.

ביום ראשון, כשהגענו למחסום בשלוש בבוקר, עמדו בתור כמאה אנשים מחוץ למתקן המחסום. כמה עשרות אנשים כבר התקבצו בחלל המתנה מקורה ומוקף ביריעות פח, שוכבים ויושבים על יריעות קרטון. הם באו לפני שתיים בלילה, מתוך כוונה להיות הראשונים שייכנסו למתחם הבידוק. בשלוש וארבעים הם קמו ותפסו את מקומם ב”שרוול” – כלוב מתפתל שמנתב את התור עד לשער המסתובב, הראשון מבין חמישה לפחות שאותם עובר כל אדם עד צאתו מהמחסום.

בשעה שלוש וחמישים מישהו לחץ על כפתור, והשער המסתובב מס’ 1 נפתח. התור בחוץ התקדם במהירות. ופתאום נעצר. בחלל המתנה מס’ שתיים, שבין שער מסתובב מס’ 1 לשער מסתובב מס’ 2, התאספו כמה עשרות פועלים. בחלל המתנה זה, מסורג גם הוא ומקורה, יש תא בקרה. מבעד לזכוכיות הכהות אפשר להבחין בצגים, כפתורים, מתפעל או שניים ואיש עם רובה ארוך. בתקרה קבועות מצלמות. אחד הפועלים אומר שמותקנים גם מכשירי הקלטה שמעבירים כל לחישה אל הנמצאים בחדרי הבקרה. מהרמקולים נשמעות מדי פעם הוראות.

הקבוצה הראשונה פוצלה ונותבה אל שני שערים מסתובבים המובילים אל תוך חלל שלישי שמתפצל לארבעה מסלולים, בכל אחד מהם שער אלקטרו-מגנטי ומכונת שיקוף לתיקים ולמזוודות. לכל שני נתיבים חדר בקרה ובו כחמישה-שישה בודקים ובודקות. אחר כך באות עמדות הבדיקה של תעודות הזהות ואז עמדת הבדיקה הביומטרית – של טביעת האצבע. עוד שני שערים מפרידים בין המחסום לרחבה שבה ממתינים הפועלים להסעתם לעבודה.

כנראה שהסוד הוא בזמן ההמתנה שבין פתיחת שער מסתובב אחד לשני, ובין ההמתנה בין כל תחנת בדיקה לשנייה. בימים הרעים, טוענים הפועלים, הבודקות והבודקים פשוט “מסתלבטים” בתאי הבקרה שלהם, משתהים בבדיקת התעודות, נותנים לקבוצת ההמתנה השנייה לחכות עד שהאדם האחרון מהקבוצה שלפניה יצא מתחנת הבדיקה, מצחקקים בינם לבין עצמם. במשרד הביטחון דוחים טענות אלו. בכל מקרה, ביום ראשון, שבו הצטרפתי לפועלים במסלול זה, זמן ההמתנה בין כל תחנה לתחנה היה קצר.

על פי קריטריונים לא-ידועים לפועלים, מפנים הבודקים והבודקות חלק מהם אל מכונת רנטגן לצילום הגוף. ניגשים אליה דרך חדר המתנה אטום, שנסגר בדלת ברזל “כמו במקלט”. הבודקים והבודקות מקבצים כמה אנשים בחדר האטום ואז מעבירים אותם לצילום במכונה. ל”מחסום ווטש” נאמר שלכל היותר מקובצים שם 12 איש. אבל הפועלים אומרים שמצופפים אותם בקבוצות של בין 20 ל-40. שם הם מחכים לתורם “להצטלם” במכונה שהם אינם יודעים עד כמה קרינתה מסוכנת לבריאותם.

מיקום מחסום תרקומיא https://maps.google.co.il/maps?f=q&source=embed&hl=en&geocode=&q=31.5919...

ביום ראשון, סיפר ל”הארץ” אדם כבן 50 שהוא נדרש להיכנס ולצאת ממכונת הצילום ארבע פעמים. לבסוף נדרש לפשוט את בגדיו. כשעה בילה שם, וכשיצא ממתחם המחסום, סיפר כמעט בבכי, גילה שההסעה שלו כבר עזבה, ועליו לחזור כלעומת שבא. עוד פועלים סיפרו שנדרשו להיכנס למכונה ולצאת כמה פעמים. כל אותו זמן שאר הפועלים נשארו בחדר האטום. משוועים לאוויר, לדבריהם. הם הסיקו שמשהו התקלקל במכונה.

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה ש”מערכת המב”א (מערכת בידוק אדם), בדומה למערכות המוצבות בנמלי תעופה, נועדה לצמצם למינימום את הצורך בבדיקות גופניות. שהות האנשים באזור מכונת הבידוק אינה עולה על 6 דקות. מיותר לציין, כי בדיקה נוספת במכונת הבידוק עדיפה על בדיקה גופנית, שגם אורכת יותר זמן”. עוד נמסר כי מכונות הבידוק תקינות ועוברות מבחני כשירות על בסיס יומי. (משום שלא התבקש אישור מראש לבקר במחסום, לא הורשה “הארץ” לראות את החדר האטום).

ביום ראשון שעבר שתי פעילות מחסום ווטש, שדיברו עם אחד הבודקים וביקשו לברר לגבי החדר האטום, נענו: “אה, חדר המוות”. במשרד הביטחון מכחישים מכל וכל שכך מכנים הבודקים את החדר האטום. כך או כך, הנעילה וההמתנה בחדר אטום זה, בעמידה ממושכת, הפכו לאימת הכל. טענה אחת של מחסום ווטש קיבל משרד הביטחון, מספר הטלפון שאליו אמורים להתקשר פועלים במקרה של בעיה, אכן לא ענה כמובטח. הדבר תוקן מיד, נכתב בתגובת המשרד.

בשלוש וחצי לפנות בוקר, כשקצה התור כבר לא נראה מראשיתו, דאוד, בן 58, פועל בניין שעובד בישראל כבר 35 שנה, ביקש להגיד משהו: “כשקונים סחורה רוצים אותה חדשה וטובה. אתם הישראלים קונים את כוח העבודה שלנו, הפלסטינים. והוא מגיע אליכם משומש ועייף”.