בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום א' 10.8.08, אחה"צ
15:00 אין תור בזעתרא. אין מחסום ביצהר חווארה
תורים ארוכים.
4 נערים בצינוק. נתפסו לפני רבע שעה זולגים בהרים.הם מג'נין ובית איבא נתפסו נוסעים בכביש ת'ל. מעוכבים לבדיקת תעודות בלבד- לדברי מפקד המחסום .
אנשים מתלוננים על המתנה של מעל שעה בתור. הצפיפות רבה.
משאית הבידוק-שיקוף עדיין מקולקלת. תכולת התיקים והשקיות נבדקת בעמדות
16.10 מגיעה כלבנית. עדיין חם.
הקצין מגרש את הממתינים ברחבת המחסום המוצלת בקריאת יאללה ונפנוף ידיים. המילה בבקשה לא נמצאת בלקסיקון המחסום.
עדיין תורים ארוכים. גם תור הנשים ארוך במיוחד.
בדיקת רכב לוקחת 5-6 דקות אך בתור כ- 10 מכוניות (ביציאה משכם) כלומר כשעה המתנה 17.40 חזרנו מבית פוריק. המעוכבים כבר שוחררו. עדיין תורים. דומה שהחיילים מותשים אם קודם נערכה הבדיקה באטיות יחסית אך בשקט ובעניניות, עכשיו החיילים מתבדחים ביניהם צועקים על הפלסטינים והבדיקות נערכות בדקדקנות מעליבה.
כל זה תוך הזכרת יום תשעה באב יום חורבן הבית ואנו חוזות בחורבן אמות המוסר והכבוד שעליהם נסמכת חברה בריאה.
18:00 עזבנו כשמפקד המחסום פתח מסלול מהיר וזרם נשים שוטף ת המחסום. בית פוריק 16.35 המחסום ריק ממכוניות. הולכי רגל מעטים.
אחד החיילים נגש לברר מי אנחנו ומה מעשינו כשאנו מסבירות שאנו כאן למחות על קיום המחסום הוא כלכך נדהם הרי זה מחסום המגן על מדינה. הוא לא הצליח להתאושש מהטיעון המופרך שלנו והבעת פניו הנדהמת נמשכה גם כשבא חברו לומר לו שאנו לא ברות שיח.
כלבנית נצפתה פעמיים בפעולת רחרוח וריור.
למרות ה"אין עומס" החיילת בוטה ועצבנית "רוח" היא נוהמת לגבר מולה ונמנעת מלשחרר את הקרוסלה שאמא ותינוקת כלואות בתוכה.
האטימות לאחר וההתעלמות מהעומד ממול כאילו הוא אויר ולא קיים גם אם לזמן קצר ולהמשיך לפטפט עם חיילת אחרת צריך להוות תמרור אזהרה ברור.עלינו לשתות קפה ולשמוע מה קורה באזור לאבו סלח. הסיטואציה הייתה הזויה